שערי קבלה - הקדמה

 

בורא עולם האציל עשר ספירות רוחניות ואלו הן: כֶּתֶר, חֹכְמָה, בִּינָה, גְדוּלָה, גְבוּרָה תִּפְאֶרֶת נֶצַח, הֹוד, יְסֹוד וְמַלְכוּת. ספירות אלו הן כלים שבתוכם ניכנס אור מבורא עולם ובאמצעותם הוא פועל את פעולותיו – ממש כמו נשמה הפועלת את פעולותיה דרך איברי גוף האדם. הכֶּתֶר הינו הכלי הזך ביותר, אחריו החֹכְמָה (שהיא זכה פחות מהכתר) וכך הלאה עד ספירת המלכות. אולם כל הספירות – הכל אחד הוא, ממש כמו שהנשמה פועלת את פעולותיה באמצעות איברי הגוף, ואין הראש או היד או כל איבר אחר, נחשב באופן עצמאי, אלא כולם חלק מן הגוף הכולל. דוגמא נוספת להמחשת הענין הינה רמזור שזרם חשמל אחד זורם בו אולם הנורות צבועות בשלושה צבעים (אדום, צהוב וירוק) ולכל אחת מהן תפקיד אחר.

 השתלשלות הספירות למן ספירת הכתר ועד לספירת המלכות היתה מחויבת המציאות, הואיל ולא היה העולם יכול לסבול את שפע האור (הרוחני). לכן היה צורך לאור לעבור עשרה שלבים, כאשר בכל שלב הכלי הוא פחות זך ולכן האור המתנוצץ ממנו עמום יותר בהשוואה לאור המתנוצץ מהכלי שלפניו. דוגמא לענין נוכל לקחת מן השמש והירח. אור השמש כל כך בוהק עד שלא ניתן להביט בה, אולם ניתן להביט בירח שמקבל את אורו מן השמש ובהיותו גוף פחות זך מן השמש, ניתן להביט על האור המתנוצץ ממנו.

 מתייחסים לספירות כאילו הן מסודרות בסדר הבא:

 

	כֶּתֶר
בִּינָה		חֹכְמָה
גְּבוּרָה		גְּדוּלָה
	תִּפְאֶרֶת
הוֹד		נֶצַח
	יְסוֹד
	מַלְכוּת

 

נציין מיד שהספירות הן רוחניות ואינן תופסות מקום גשמי !  רק שעל פי פעולתן (שנרחיב את הדיבור עליהן בהמשך) ייחסו להן את הסדר הנ"ל וחלילה לחשוב שהן תופסות מקום גשמי כפי שמתואר בציור.

- הספירות שבטור  ימין הן ספירות של חֶסֶד (להיטיב לכל).

- הספירות שבטור שמאל הן ספירות של דִין (להיטיב רק לראויים להטבה).
- הספירות שבטור האמצעי הן ספירות של רַחֲמִים (הממוצע בין קו ימין ובין קו שמאל. כלומר, לרחם על  
  כולם ולהיטיב עמם, גם לאלה שאינם ראויים).

ספירת הכתר שבראש הספירות היא ספירת הרחמים הגמורים. זו הספירה הראשונה ולאחריה באים  הצמצומים (שמהם נוצרו הספירות הבאות. מכל צמצום נוסף נוצרה ספירה נוספת. כתוצאה מצמצום ספירת הכתר נוצרה ספירת החכמה. מצמצום ספירת החוכמה נוצרה ספירת הבינה, וכן הלאה).  ספירת הכתר, היא סוד הרחמים הגמורים וניקראת "רָצוֹן" בזכות הרצון לרחם על כולם ולהיטיב לכולם. ועל זה כתוב: "פּוֹתֵחַ אֶת-יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל-חַי רָצוֹן" (תהילים קמ"ה, ט"ז).  כלומר: מי משביע לכל חי ? הרצון (ספירת הכתר).

משמעות המילה "דִין" הוא מיעוט ההטבה, צמצום ההטבה, כלומר מניעת השפע והטוב. לכן ספירות הדין צוירו בצד שמאל, כמו שֶכֹּח השמאל כָּלוּל בְּכֹּח יד ימין. ויד ימין כוחה רב יותר משל יד שמאל. מיעוט כח יד ימין נותן את כח יד שמאל.

שם   "יְהוָֹה"  רומז ל – 10 הספירות באופן הבא:

- ספירת הכתר, לא ניתנת להשגה כלל ולכן רמוזה בְּקוּצוֹ שֶל האות י’ של שם  "יְהוָֹה". 

- ספירת החוכמה היא כנגד האות י’  של שם  "יְהוָֹה"
- ספירת הבינה היא כנגד האות ה’ ראשונה  של שם  "יְהוָֹה".

6 הספירות : גדולה, גבורה, תפארת, נצח, הוד ויסוד הן כנגד האות ו’  של שם  "יְהוָֹה".     (ו’ = 6 בגימטריא – רומז לשש הספירות). למען הקיצור, נקרא ל- 6 הספירות האלו בראשי התיבות שלהם:  גג"ת, נה"י .   גדולה, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד.

ספירת המלכות היא כנגד האות ה’ האחרונה של שם  "יְהוָֹה".

בפרק 19 המוקדש לשם "יְהוָֹה" יתברך, נראה כיצד שם "יְהוָֹה" רמוז ב – 4  הדורות: דורו של נח, דור מגדל בבל, דור סדום ועמורה ודור יוצאי מצרים. כמו כן נראה כיצד שם "יְהוָֹה" רמוז בלוחות  הברית, ב –10 מכות מצרים, מתן-תורה, בְּחַגֵי-ישראל וכן בירידת המן שהוריד הקב"ה  לבני ישראל מן השמים. 

ספירת התפארת היא סוד ה-"זָכָר" (או "אִיש") על שום השפע שנותנת לספירת המלכות. אולם, באופן כללי, כאשר אומרים 'זָכָר' הכוונה לכל 6 הספירות: גג"ת, נה"י (ולכן רמוזות באות ו’  של שם יְהֹוָה, הואיל והאות ו’  = 6 בגימטריא). ספירת היסוד היא בבחינת הכלי / צינור שדרכו יורד השפע מספירת התפארת ("זָכָר") אל ספירת המלכות ("נְקֵבָה") ממש כשם שֶאֵיבָר בְּרִית-הַקֹדֶש של הזכר משמש כלי להעברת הַזֶרַע אל האשה.  ספירת  המלכות  מקבלת  שפע  מספירת  התפארת  ולכן  נקראת   "נְקֵבָה"  (או "אִשָה"). לכן כתוב:    "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ" (בראשית א', כ"ו). רוצה לומר: נעשה אדם כדמות הספירות הרוחניות, אדם שפעולות איבריו הם כדמיון פעולות הספירות. וזו כוונת הפסוק: "מִבְּשָׂרִי, אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ" (איוב י"ט, כ"ו). כלומר, מן הצורה שלי כאדם, אבין איך האינטראקציה בין הספירות פועלת. אולם, חלילה לחשוב שיש למעלה, זכר ונקבה ממש, אלא כל הענין הינו מָשָל בלבד, על מנת לקרב הדבר אל השכל, למען יֵקַל להבינו.  'זָכָר' - ענינו נותן שפע, 'נְקֵבָה' - ענינה מקבלת שפע,  'יָמִין' – ענינו נתינת  שפע בהרחבה, 'שְמֹאל' -  ענינו צמצום  השפע.

פעולת הספירות הינה כדמות מבנה האדם – כפי שניתן לראות בציור  שלהלן.  3 הספירות העליונות (כֶּתֶּר, חֹכְמָה וְבִינָה) הינן כנגד ראש האדם. 6 הספירות (גְדוּלָה, גְבוּרָה, תִּפְאֶרֶת, נֶצַח, הֹוד, ויְסֹוד) הינן כנגד גוף האדם כאשר ספירת הַגְדוּלָה הינה כנגד יד ימין, ספירת הַגְבוּרָה הינה כנגד יד שמאל, ספירת הַתִּפְאֶרֶת הינה כנגד מרכז הגוף, ספירת הַנֶצַח הינה כנגד שוק ימין, ספירת הַהֹוד הינה כנגד שוק שמאל וספירת הַיְסוֹד הינה  כנגד אֵיבָר בְּרִית-הַקֹדֶש של הזכר (כפי שציינו בפיסקה הקודמת).  ואילו ספירת הַמַלְכוּת היא כנגד הנקבה.  

 

צבענו את 10 הספירות ב- 3 צבעים המחלקים כביכול את 10 הספירות ל – 3 חלקים:
1.  3 הספירות העליונות (כֶּתֶּר, חֹכְמָה וְבִינָה) שהן כנגד הראש.
2.  6 הספירות (גג"ת, נה"י = גְדוּלָה, גְבוּרָה תִּפְאֶרֶת נֶצַח, הֹוד, יְסֹוד) שהן כנגד הגוף.
3.  ספירת הַמַלְכוּת.

 החלוקה לשלשה צבעים מציינת את החלוקה של 10 הספירות לשלשה חלקים, כאשר ישנן שלש ספירות שהן בבחינת חוליות המחברות בין שלשת החלקים הנ"ל. ואלו הן החוליות: 

1. ספירת הבינה הינה חולית החיבור בין 3 הספירות העליונות (כֶּתֶּר, חֹכְמָה וְבִינָה) עם 6 הספירות (גְדוּלָה, גְבוּרָה תִּפְאֶרֶת נֶצַח, הֹוד, יְסֹוד).

2. ספירת התפארת הינה חולית חיבור בין 3 הספירות העליונות (כֶּתֶּר, חֹכְמָה וְבִינָה) ובין ספירת המלכות.
3. ספירת המלכות.

מטרת עם ישראל ושליחותו הינה לחבר בין ספירת התפארת ("זָכָר") וספירת המלכות ("נְקֵבָה") על מנת ששפע רוחני ירד לעולם ומטרת הבריאה תקוים. בפועל, נעשה הדבר ע"י חיבור ואחדות ספירת היסוד עם ספירת המלכות הואיל וספירת היסוד, כאמור לעיל הינה בבחינת כלי שדרכו יורד השפע מספירת התפארת ("זָכָר") אל ספירת המלכות ("נְקֵבָה") ממש כשם שֶאֵיבָר בְּרִית-הַקֹדֶש של הזכר משמש כלי להעברת הַזֶרַע אל האשה.

המשל:                                            הנמשל:

זָכָר.                                                 ספירת התפארת.

נְקֵבָה.                                              ספירת המלכות.
אֵיבָר בְּרִית-הַקֹדֶש של הזכר.          ספירת היסוד.
זֶרַע.                                                 שפע רוחני.

 

זכור ענין זה היטב והבן.  כמו המשל, כך הנמשל ממש !

 הקב"ה ברא את האדם, הושיב אותו בגן עדן תחתון (ספירת המלכות) וציווה אותו: "מִכֹּל עֵץ-הַגָּן, אָכֹל תֹּאכֵל.  וּמֵעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע--לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ, כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ--מוֹת תָּמוּת" (בראשית ב', ט"ז). רמז לו שלא להפריד בין ספירת המלכות (הנקראת "עֵץ הַדַּעַת") ובין ספירת התפארת (הנקראת "עֵץ-הַחַיִים"). ביאור: הקב"ה לא אסר כלל על האדם לאכול מעץ-הדעת, והאזהרה של הקב"ה היא כך: "מִכֹּל עֵץ-הַגָּן (גם מעץ הדעת וגם מעץ-החיים), אָכֹל תֹּאכֵל (אָכֹל מעץ החיים, תֹּאכֵל מעץ הדעת),  וּמֵעֵץ הַדַּעַת (לבדו) טוֹב וָרָע--לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ (לבדו)". כפי שנראה בפרקים הבאים, עץ-החיים רומז לספירת התפארת ואילו עץ-הדעת רומז לספירת המלכות. כלומר, הקב"ה בעצם רמז לאדם הראשון שלמרות שספירת המלכות מקבלת שפע מן הספירות שמעליה ואין ספירות מתחתיה שתעביר אליהן, מכל מקום היא אֵינָה שונה במהותה מ – 9 הספירות שמעליה. כל עשר הספירות הן אחד במהותן, רק שביחס לאדם המקבל את פעולתן הן בבחינת עשר. על מנת להפשיט את הענין ניתן משל: עשיר נותן צדקה לאדם עני. העשיר נתן את הצדקה והשתמש בידו על מנת לתת אותה לעני וכאילו הוא מזהיר את העני לבל יחשוב שהיד היא זו שנתנה את הצדקה, אלא הוא זה שנתן את הצדקה והיד שימשה ככלי בלבד לתת את הצדקה, ואין להפריד את היד משאר הגוף. היד אינה שונה במהותה משאר הגוף והיא איבר אחד מכלל שאר האיברים המרכיבים את הגוף, רק שפיזית היד שִמְשָה כלי  להעביר את הצדקה אל העני.

 אם כן, הספירות כולן הן בבחינת כלים והשפע שמשתלשל מאחת לשניה אינו שונה במהותו כלל, רק עובר צמצומים כאמור לעיל. למרות האזהרה, טעה האדם הראשון וסבר כי ספירת המלכות שונה במהותה מן ה- 9  ספירות שמעליה ובכך הפריד אותה מן החבילה שמעליה וזהו מה שכינו חז"ל "קיצץ בנטיעות". הואיל והאדם הראשון פגם בספירת המלכות שהיא השער לספירות העליונות, והואיל וספירת התפארת מושגת רק באמצעות ספירת המלכות, לכן נמנע ממנו "לאכול" (להשיג השגות) מספירות התפארת - שהיא "עֵץ-הַחַיִים".

 האדם הראשון שהפריד את ספירת המלכות מן הספירות שמעליה, גורש מגן עדן ונגזר על נשמתו להיות מגולגלת בכל עם ישראל שניתנה להם התורה על כל מצוותיה – שמטרתה היא לתקן את הפירוד שעשה האדם הראשון בין ספירת התפארת לספירת המלכות.

 אולם, יש לדעת שמה שכתבנו שהאדם (וחוה) פגם בספירת המלכות, מָשָל הוא, ואין הכוונה שהאדם גרם לפירוד ממש של ספירת המלכות. מבחינת הספירות עצמן, הכל אחד והן באחדות גמורה שהרי כתוב: "אִם-חָטָאתָ, מַה-תִּפְעָל-בּו ? וְרַבּוּ פְשָׁעֶיךָ, מַה-תַּעֲשֶׂה-לּוֹ ?" (איוב ל"ה, ו’). ביאור: "אִם-חָטָאתָ, מַה-תִּפְעָל-בּו ? (אין החטא פועל למעלה שום שינוי) וְרַבּוּ פְשָׁעֶיךָ, מַה-תַּעֲשֶׂה-לּוֹ ? (ריבוי פשעים אינו עושה למעלה שום שינוי)". על מנת להקל על הבנת הענין, ניתן משל קצר שנזכיר אותו מס' פעמים בחיבור זה: ביום חורפי גשום, פלוני מניח בגינה דלי מלא חורים, במטרה לאסוף מי-גשמים. הוא נכנס לביתו וגשם יורד. למחרת, יוצא האדם מביתו, מביט אל תוך הדלי ומגלה שהוא ריק לחלוטין. אדם זה אינו תולה את סיבת הבעיה בדלי המחורר אלא סבור שכאשר היה בבית לא ירד גשם כלל. אם כן, יוצא שכל הגשם שירד היה לחינם. הנמשל: מטרת הבריאה היא להיטיב לנבראים.  ספירת המלכות מקבלת שפע מ- 9 הספירות שמעליה ומורידה שפע זה לבני האדם. כלומר, ספירת המלכות היא בית קיבול לשפע המשתלשל מן הספירות העליונות. האדם החוטא, פוגם בנשמתו ממש, והשפע היורד כביכול, "הולך לאיבוד". האדם אינו תולה את האשמה בעצמו (שהוא הדלי המחורר) אלא מסיק שלא יורד שפע רוחני כלל (דבר שאינו  נכון כלל וכלל). 

אם כן, ענין זה משל הוא בלבד וחלילה לחשוב כי האדם במעשיו פוגם כלפי מעלה שהרי כתוב: "אִם-חָטָאתָ, מַה-תִּפְעָל-בּו ? וְרַבּוּ פְשָׁעֶיךָ, מַה-תַּעֲשֶׂה-לּוֹ ?" (איוב ל"ה, ו’). האדם החוטא פוגם בנשמתו שלו. כפי שכתוב: "כִּי מֹצְאִי, מָצָא חַיִּים, וַיָּפֶק רָצוֹן מֵיְהוָה. וְחֹטְאִי, חֹמֵס נַפְשׁוֹ,  כָּל-מְשַׂנְאַי אָהֲבוּ מָוֶת, (משלי ח', ל"ה-ל"ו). החוטא לקב"ה חומס את נפשו שלו. וכן כתוב: "אִם-חָכַמְתָּ, חָכַמְתָּ לָּך, וְלַצְתָּ, לְבַדְּךָ תִשָּׂא" (משלי ט', י"ב).

נשמת האדם הינה כלי קיבול לקבל את השפע היורד מלמעלה ובהיותה נקיה מחטא יכולה היא לקבל את השפע האלהי שכן דומה היא לדלי ללא חורים הקולט אל תוכו את הגשם. לעומת זאת נשמה שאיננה נקיה מחטא, דומה היא לדלי מלא חורים שבעזרתו מנסים לאסוף מֵי- גשמים. לכן כתוב: "אָנֹכִי, יְהוָה אֱלֹהֶיך הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. הַרְחֶב-פִּיךָ  וַאֲמַלְאֵהוּ" (תהלים פ"א, י"א). ביאור: כאילו אומרים לאדם רעב: אם תרחיב פיך, נמלא אותו. אם לא תרחיב, לא נמלא אותו. הכל תלוי בך.

זכור את משל הדלי היטב, ולא תחשוב חלילה שאדם וחוה פגמו באמת בספירת המלכות, אלא כל הענין של הפגימה שנעשתה בספירת המלכות משל הוא בלבד. כמו כן, יש לזכור היטב שאין חלילה פירוד בין הספירות, אלא הכל אחד וכמו שהנשמה פועלת את רצונה ע"י איברי הגוף אבל כל האיברים הם גוף אחד שלם, כך הבורא פועל את פעולותיו באמצעות הספירות אבל כל הספירות הן באחדות גמורה.

 לכל ספירה יש כינויים רבים הנותנים ביטוי לפעולות המבוצעות על ידי אותה הספירה ונסביר קצת מן הקצת מהן ב- 10 הפרקים הראשונים של חיבור זה ונראה שהתורה היא מארג שלם של כינויי הספירות והאינטראקציה ביניהן. מפרק 11 ואילך נבאר ענינים מהתורה עפ"י הכינויים של הספירות.

 על מנת להבין חיבור זה ולקבל תמונה ברורה על הענינים הכתובים בו יש לקרוא תחילה את ההקדמה מספר פעמים על מנת לודא שהבסיס לחיבור זה מובן דיו. לאחר מכן, יש לקרוא את החיבור מספר פעמים הואיל והענינים קשורים האחד בשני. קשיים שיכולים להתעורר בהבנה בקריאה ראשונה, יובנו על בורין בקריאה שניה ושלישית. קורא המתקשה להבין  ענין  מסוים, לא יתעכב עליו, הואיל וענין זה עשוי להתבאר בהמשך החיבור ובודאי בקריאה   השניה והשלישית.

חיבור זה הינו בבחינת "מְעַט הַמַחֲזִיק אֶת הַמְרוּבֶּה" הואיל ולא באנו להלאות את הקורא. הקיצור היה נר לרגלינו וכל מטרתנו היא לפתוח פתח לתורת קבלה והקורא המעונין ימשיך את העמקת הידע שלו באופן עצמאי. על כן קראנו לחיבור זה "שַעֲרֵי קַבָּלָה" – בבחינת שערי כניסה לתורת הסוד היהודית.

 

לסיום, נאמר שהבסיס לחיבור זה הינו הספר "שערי אורה" לרבי יוסף גיקאטליא, ועליו הוספנו ענינים נוספים הלקוחים מספרים רבים אחרים – כגון הזוהר הקדוש, ושאר ספרי קבלה עתיקים.  

 בטרם נתחיל בחיבור עצמו, למען הסר ספק, נודיעך כי כל הכינויים שנזכיר מתייחסים לספירות בלבד שהן כלים שהאציל הבורא לפעול את פעולותיו. אולם בבורא עולם עצמו אין מדברים כלל ! כפי שכתוב: "וְאֶל-מִי תְדַמְּיוּנִי, וְאֶשְׁוֶה--יֹאמַר, קָדוֹשׁ" (ישעיה מ', כ"ה).

--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

פרק 1:  ספירת המלכות

ספירה זו ניתנה להנהיג ולהשגיח בעולם הגשמי ולכן נקראת "מַלְכוּת". השם הראשון של ספירה זו נקרא "אֲדֹנָי" – כי הוא מַרְאֶה ממשלה ושלטון (מלשון אדנות). דרך ספירה זו נכנס האדם לשאול ולבקש חפצו מן הספירות העליונות ולכן תפילת שמונה עשרה מתחילה בשם זה: "אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ.........".

ספירה זו מקבלת את כל השפע שלה מן הספירות שמעליה וכאשר עם ישראל מקיים את המצוות, משתלשל אליה שפע שיורד מספירת הכתר ועובר דרך כל הספירות. מכיוון שכל השפע הרוחני יורד דרך הספירות ומתנקז אל ספירת המלכות, כמו נחלים ההולכים אל הים, נקראת ספירת המלכות "יָם" כפי שכתוב: "כָּל-הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל-הַיָּם" (קוהלת  א', ז'). והרי מה חידש לנו קוהלת בפסוק זה ? וכי איננו יודעים שהנחלים עושים דרכם אל הים ? אלא קוהלת רמז לנו את הענין שהסברנו לעיל והוא שכל השפע הרוחני (נְּחָלִים / מַיִם) המגיע מן הספירות שמעל ספירת המלכות, הולך אל ספירת המלכות (הנקראת "יָם"). וזה סוד הפסוק: "וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ, וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים" (בראשית א', י’). ביאור: וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם (המקום שהמים נִקְוִים אליו) קָרָא יַמִּים. כלומר, המקום הרוחני (ספירת המלכות) שאליו מתנקז כל השפע היורד מן הספירות העליונות נקרא "יָמִים" (ובלשון יחיד – "יָם"). לעומת זאת, כאשר מצטמצם השפע היורד מן הספירות העליונות נשארת ספירת המלכות ריקנית ויבשה ונקראת "אֶרֶץ". שהרי כתוב: "וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ (ספירת המלכות בהיותה ריקה משפע), וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים (ספירת המלכות כאשר מקבלת שפע  מלמעלה)" (בראשית א', י’).  

הואיל וספירת המלכות נקראת "אֶרֶץ", כתוב: "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר: צַו אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כִּי-אַתֶּם בָּאִים, אֶל-הָאָרֶץ כְּנָעַן. זֹאת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר תִּפֹּל לָכֶם בְּנַחֲלָהַ" (במדבר, ל"ד, א'). כלומר: ספירת המלכות הנקראת "זֹאת" (כפי שנראה בעמ' הבא) היא גם "הָאָרֶץ". כמוזכר בהקדמה (עמ' 2), ספירת התפארת היא סוד הַזָכָר (נותן השפע) וספירת המלכות היא סוד הַנְקֵבָה (מקבלת שפע). השם של ספירת התפארת הינו "יְהוָֹה" ולשם זה ישנם 12 צירופים. על כן, ארץ ישראל חולקה ל-12 השבטים. 12 הצירופים של שם "יְהוָֹה" מסמלים 12 צינורות של שפע היורדים מספירת התפארת אל ספירת המלכות (ומכיוון שיעקב אבינו הוא כנגד ספירת התפארת כפי שיוסבר בהמשך, לכן היו לו 12 בנים).

12 הצירופים  (שאותם נסביר בפרק 5) של שם "יְהוָֹה"  (ספירת התפארת) הם:

 1. יהו"ה, 2. יוה"ה, 3. יהה"ו,  4. הוה"י,  5 .  ההי"ו,   6.  היו"ה,         

 7. והי"ה, 8. ויה"ה, 9. והה"י, 10. היה"ו, 11. ההו"י, 12.  הוי"ה.

ספירת המלכות נקראת "זֹאת" (לשון נְקֵבָה), הואיל והיא מקבלת שפע מן הספירות שמעליה. ספירת היסוד נקראת "זֶה" (לשון זָכָר) על היותה משפיעה. יש לזכור שספירת התפארת רמוזה כפי שנכתב באות "ו" של שם "יְהוָֹה", שכן הַזָכָר כולל את שש הספירות: גג"ת, נה"י). על כן ספירת המלכות נקראת "אִשָה" וספירת התפארת נקראת "אִיש". סוד זה רמוז בבראשית כאשר האדם קרא שמות לברואים, אמר על האשה (חוה): "זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי. לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה, כִּי מֵאִישׁ לֻקְחָה-זֹאת" (בראשית ב', כ"ג).     ביאור: ספירת המלכות הנקראת "זֹאת" נקראת גם "אִשָה" כִּי מֵאִישׁ (ספירת התפארת) לֻקְחָה "זֹאת". וסוד זה רמז לנו דוד המלך: "מֵאֵת יְהוָה הָיְתָה זֹאת, הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ" (תהילים קי"ח, כ"ג). ביאור: "מֵאֵת יְהוָה (ספירת התפארת) הָיְתָה זֹאת (ספירת המלכות)".

הקב"ה אמר למשה: "בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל-הַקֹּדֶשׁ" (ויקרא ט"ז, ג'). כלומר, ע"י ספירת המלכות הנקראת "זֹאת" יעלה אהרון אל הקודש, שהרי ספירת המלכות היא השער להיכנס לספירות העליונות. וכן לשאלת פרעה שאמר: "מִי יְהוָה אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת-יִשְׂרָאֵל? לֹא יָדַעְתִּי אֶת-יְהוָה, וְגַם אֶת-יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ" (בראשית ה’, י"ב). ענה לו ה’ ע"י משה: "כֹּה אָמַר יְהוָה: בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי יְהוָה" (בראשית ז', י"ד). כלומר, יש להיכנס דרך השער הנקרא "זֹאת" כדי להיכנס להשגות של ספירות עליונות.

כאשר ישראל עושים רצון ה’ אז שפע יורד אל ספירת המלכות והיא מגינה על ישראל. על סוד זה רמז דוד המלך באומרו: "אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה, לֹא-יִירָא לִבִּי. אִם תָּקוּם עָלַי מִלְחָמָה,  בְּזֹאת אֲנִי בּוֹטֵחַ" (תהילים כ"ז, ג'). וכן גם אמר דוד המלך: "בְּזֹאת יָדַעְתִּי כִּי-חָפַצְתָּ בִּי, כִּי לֹא יָרִיעַ אֹיְבִי עָלָי" (תהילים מ"א, י"ב). כלומר, ע"י ספירת המלכות (הנקראת "זֹאת") שהיתה לי בעזרתי, ידעתי כי ה’ חפץ בי, ואויבי לא יכול להרע לי. דוד המלך זכה להידבק בספירת המלכות הודות לכך שדבק במצוות ה’, ולכן זכה שתגן עליו כפי שאמר: "זֹאת הָיְתָה-לִּי כִּי פִקֻּדֶיךָ נָצָרְתִּי" (תהלים קי"ט, נ"ו) וכן הוא מתנחם בספירה זו ואומר: "זֹאת נֶחָמָתִי בְעָנְיִי  כִּי אִמְרָתְךָ חִיָּתְנִי" (תהילים קי"ט, נ').

האדם הראשון פגם בספירת המלכות (הקדמה), והואיל וכינויה של ספירה זו הוא "זֹאת", מקונן ירמיה הנביא עליה: "עַל-זֹאת חִגְרוּ שַׂקִּים, סִפְדוּ וְהֵילִילוּ,  כִּי לֹא-שָׁב חֲרוֹן אַף-יְהוָה מִמֶּנּוּ" (ירמיה ד', ח'). וכן ממשיך: "שֹׁמּוּ שָׁמַיִם עַל-זֹאת, וְשַׂעֲרוּ חָרְבוּ מְאֹד, נְאֻם-יְהוָה" (ירמיה ב', י"ב). גם הנביא מיכה מקונן על ספירת המלכות: "עַל-זֹאת אֶסְפְּדָה וְאֵילִילָה, אֵילְכָה שׁוֹלָל וְעָרוֹם, אֶעֱשֶׂה מִסְפֵּד כַּתַּנִּים, וְאֵבֶל כִּבְנוֹת יַעֲנָה" ( מיכה א', ח'). ועל עם ישראל מוטל לתקן את הענין ולחבר את ספירת המלכות אל התשע ספירות שמעל: "זֹאת נַחֲלַת עַבְדֵי יְהוָה וְצִדְקָתָם, מֵאִתִּי--נְאֻם-יְהוָה" (ישעיה נ"ד, י"ז). כלומר, "זֹאת" (ספירת המלכות) היא נחלתם של עבדי ה’ המקדישים את מעשיהם לחבר אותה עם שאר הספירות. לכן כתוב: "עַל-זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל-חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא" (תהילים ל"ב, ו’). כלומר, החסידים מתפללים לה’ על "זֹאת" – ספירת המלכות – על מנת שיסייע בידם לתקן הפגם. ולכן כתוב: "אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יַעֲשֶׂה-זֹּאת, וּבֶן-אָדָם יַחֲזִיק בָּהּ--שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ" (ישעיה נ"ו, ב'). ולא לחינם כלל הנביא את "זֹאת" ואת "יוֹם הַשַבָּת", הואיל וכפי שנראה בהמשך, ספירת המלכות היא ממש סוד יום השבת. כלומר, "אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יַעֲשֶׂה-זֹּאת (שמעשיו מכוונים לספירת המלכות) וּבֶן-אָדָם יַחֲזִיק בָּה (בספירת המלכות)". ומבאר בנביא איך לעשות זאת: "שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ" (ע"י שמירת השבת !). משה רבנו לפני מותו אומר לבני ישראל: "הַלְיְהוָה, תִּגְמְלוּ-זֹאת ? עַם נָבָל וְלֹא חָכָם" (דברים ל"ב, ו’). על דרך הפשט, משה אומר לעם ישראל: כך אתם גומלים לה’ לאחר כל מה שעשה לכם ? אולם על דרך  הסוד, משה אומר: האם אתם רוצים לגמול (מלשון גמילה) מֵ-יְהוָה (ספירת התפארת) את "זֹאת" (ספירת המלכות) ? כלומר, משה רומז לבני ישראל שבמעשיהם הרעים הם מפרידים את ספירת המלכות מספירת התפארת.

כמן כן נקראת ספירת המלכות "בְּרָכָה" על שום שהיא מתברכת מן הספירות העליונות. ובשם זה ברך ה’ את אברהם ואמר לו: "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְך וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶך וֶהְיֵה בְּרָכָה" (בראשית י"ב, ב'). לא אמר: "וְהְיֶה מְבוֹרָך",  אלא:  "וֶהְיֵה  בְּרָכָה", כלומר, הברכה (ספירת המלכות) מסורה בידך. אחרי אברהם ירש את הברכה הזאת יצחק שהרי כתוב: "וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם, וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת-יִצְחָק בְּנוֹ" (בראשית כ"ה, י"א). על הברכה הזאת רבו יעקב ועשו. יצחק מסר אותה ליעקב ואמר לו: "וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים. וְיִתֶּן-לְךָ אֶת-בִּרְכַּת אַבְרָהָם" (בראשית כ"ח, ג'-ד'). יעקב מסר אותה לבניו כפי שכתוב: "כָּל-אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, שְׁנֵים עָשָׂר. וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם (יעקב), וַיְבָרֶךְ אוֹתָם (את בניו)--אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ, בֵּרַךְ אֹתָם" (בראשית מ"ט, כ"ח). כמו כן, נראה בהמשך שספירת המלכות נקראת "זֹאת" ולכן כתוב: "וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם". כלומר, דיבר להם את "וְזֹאת" (ספירת המלכות) וממשיך ואומר: "וַיְבָרֶךְ אוֹתָם (את בניו)--אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ, בֵּרַךְ אֹתָם". הואיל וְ- "בְּרָכָה" וְ-"זֹאת", רומזים לספירת המלכות, לכן נכללו באותו פסוק. משה רבנו ברך את ישראל בברכה זו קודם כניסתם לארץ: "וְזֹאת הַבְּרָכָה, אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים--אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מוֹתוֹ" (דברים ל"ג, א'). המילה "זֹאת" באה בהקשר של "בְּרָכָה" הואיל וענינן אחד – ספירת המלכות. ומדוע ברך אותם משה קודם כניסתם לארץ ולא קודם לכן ? משום שספירת המלכות נקראת "אֶרֶץ" (עמ' 7). ולכן אמר ה’ לישראל ע"י משה: "זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּפֹּל לָכֶם בְּנַחֲלָה, אֶרֶץ כְּנַעַן לִגְבֻלֹתֶיהָ" (במדבר ל"ד, ב'). המילים: "זֹאת" וְ- "הָאָרֶץ" באות בצמוד, הואיל והן כינויים של אותה הספירה ממש.

חז"ל אמרו במסכת "בַּבָּא-מַצִיעָא" בתלמוד: לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם זָהִיר בִּכְבוֹד אִשְתּוֹ, שֶאֵין בְּרָכָה מְצוּיָה בְּתּוֹך בֵּיתוֹ שֶל אָדָם אֵלָא בִּשְבִיל אִשְתּוֹ, שֶנֶאֲמָר: "וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ (בַּעֲבוּר שָרָה)" (בראשית י"ב, ט"ז). מדוע הברכה הינה בזכות האשה ? ספירת המלכות היא סוד האישה / נְקֵבָה, ונקראת "בְּרָכָה", וענין זה ממש רמזו לנו חז"ל.  הברכה  הינה  בזכות  האשה  הואיל וְ- "בְּרָכָה"  וְ-"אִשָה"  רומזים לענין אחד- לספירת המלכות.

ספירת המלכות נקראת גם  "כֹּה" בסוד מה שאמר ה’ לאברהם: "וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶך, וֶהְיֵה בְּרָכָה. וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" (בראשית י"ב, ב'-ג'). לא אמר: "וַאֲבָרֵךְ מְבָרְכֶיךָ" אלא: "וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ" המורכבת משתי מילים שהן: "אֲבָרֵךְ כֹּה", הואיל וסוד הברכה הוא ספירת המלכות. מכיוון ששתי מילים אלו ("בְּרָכָה" וְ- "כֹּה") רומזות לאותו ענין (ספירת המלכות), לכן כלל אותן ה’ באותו פסוק. מאותו טעם, יצחק אבינו שציוה על יעקב בנו, לצוד לו ציד ולבשל ממנו מטעמים על מנת שיברך אותו, אמר לו: "וְהָבִיאָה לִּי צַיִד וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים וְאֹכֵלָה  וַאֲבָרֶכְכָה לִפְנֵי יְהוָה, לִפְנֵי מוֹתִי" (בראשית כ"ז, ז'). וַאֲבָרֶכְ-כָה = "בְּרָכָה" + "כֹּה". 

דוד המלך, שזכה להידבק בספירת המלכות הוא ממש סוד ספירת המלכות כפי שנראה בהמשך30. על כן אמר דוד המלך: "כִּי אֵלֶיךָ יְהוִה אֲדֹנָי עֵינָי, בְּכָה חָסִיתִי, אַל-תְּעַר נַפְשִׁי" (תהילים קמ"א, ח'). לא אמר: "בְּךָ חָסִיתִי", אלא: "בְּכָה חָסִיתִי". כלומר: "בְּ-כָה חָסִיתִי", בספירת המלכות (הנקראת "כֹּה") חסיתי. מאותו טעם אמר דוד המלך: "יוֹדוּךָ יְהוָה כָּל-מַעֲשֶׂיךָ וַחֲסִידֶיךָ יְבָרְכוּכָה" (תהילים  קמ"ה, י’).  יְבָרְכוּ-כָה = "בְּרָכָה" + "כֹּה".  וכן:  "אֲבָרְכָה אֶת-יְהוָה בְּכָל-עֵת, תָּמִיד תְּהִלָּתוֹ בְּפִי.  אֲבָרְכָה = "בְּרָכָה" + "כֹּה".

וזה סוד הפסוקים: "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל-אַהֲרֹן וְאֶל-בָּנָיו לֵאמֹר, כֹּה תְבָרְכוּ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,  אָמוֹר לָהֶם: יְבָרֶכְךָ יְהוָה וְיִשְׁמְרֶךָ. יָאֵר יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ, וִיחֻנֶּךָּ. יִשָּׂא יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.  וְשָׂמוּ אֶת-שְׁמִי עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרְכֵם" (במדבר ו’, כ"ב –כ"ו).  כלומר, בספירת "כֹּה" (ספירת המלכות) תְבָרְכוּ  את בני ישראל, הואיל וְ- "כֹּה" וְ- "בְּרָכָה" – רומזות לאותה ספירה - ספירת המלכות.

האדם הראשון,  כאמור, פגם בספירת המלכות. לכן לאחר חטאו כתוב: "וַיִּקְרָא יְהוָה אֱלֹהִים אֶל-הָאָדָם. וַיֹּאמֶר לוֹ: אַיֶּכָּה" (בראשית ג', ט').  וכי בורא עולם אינו יודע היכן נמצא האדם ? הרי כתוב: "אִם-יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא-אֶרְאֶנּוּ ? נְאֻם-יְהוָה,  הֲלוֹא אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא, נְאֻם-יְהוָה" (ירמיה כ"ג, כ"ד). וכן: "בִּינוּ בֹּעֲרִים בָּעָם וּכְסִילִים, מָתַי תַּשְׂכִּילוּ. הֲנֹטַע אֹזֶן הֲלֹא יִשְׁמָע ?  אִם-יֹצֵר עַיִן, הֲלֹא יַבִּיט ?" (תהילים צ"ד, ח'-ט').  על דרך הפשט, ביאור ענינו של הפסוק: "וַיִּקְרָא יְהוָה אֱלֹהִים אֶל-הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ: אַיֶּכָּה", הוא כך: ה’ שאל את האדם "אַיֶּכָּה" על מנת לתת לו פתחון-פה.  כך היה גם כאשר רצח קין את הבל: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-קַיִן: אֵי הֶבֶל אָחִיךָ ? וַיֹּאמֶר: לֹא יָדַעְתִּי, הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי ?  וַיֹּאמֶר (ה’): מֶה עָשִׂיתָ ? קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן-הָאֲדָמָה" (בראשית ד', ט'-י’). הקב"ה ידע היכן נמצא הבל ואף ידע שקין רצח אותו שהרי אומר לקין: "קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן-הָאֲדָמָה". אולם, רצה הקב"ה לתת לקין אפשרות להשיב על הענין. וכך גם היה כאשר באו מלאכי ה’ לבשר לאברהם על כך ששרה תֶּהֶרֶה: "וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ ? וַיֹּאמֶר: הִנֵּה בָאֹהֶל.  וַיֹּאמֶר: שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה, וְהִנֵּה-בֵן, לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ" (בראשית י"ח, ט'-י’). והיכן יכולה היתה להימצא שרה ? הרי 3 פסוקים לפני כן מסופר שאברהם מבקש משרה להכין אוכל לכבוד המלאכים: "וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל-שָׂרָה וַיֹּאמֶר: מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת--לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת" (בראשית י"ח, ו’). אלא על מנת לבשר לאברהם על שרה פתח בשאלה: "אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ ?". וכך כאשר שאל מלאך ה' את הָגָר: "אֵי-מִזֶּה בָאת--וְאָנָה תֵלֵכִי ?" (בראשית ט"ז, ז'). וכך היה כאשר בלק –מלך מואב- שלח שליחים לקרוא לבלעם על מנת שיקלל את עם ישראל היוצא ממצרים: "וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל-בִּלְעָם. וַיֹּאמֶר: מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה עִמָּךְ ?  וכי הקב"ה אינו יודע מי האנשים ומה מטרתם ? והרי כתוב: "יְהֹוָה יֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹת אָדָם, כִּי-הֵמָּה הָבֶל" (תהילים צ"ד, י"א).  וכן: "אֲנִי יְהוָה חֹקֵר לֵב, בֹּחֵן כְּלָיוֹת" (ירמיה י"ז, י’).  ועוד: "הֲלֹא אֱלֹהִים יַחֲקָר-זֹאת, כִּי-הוּא יֹדֵעַ תַּעֲלֻמוֹת לֵב" (תהילים מ"ד, כ"ב). רצה הקב"ה לתת לבלעם פתחון-פה.

אם כן, על דרך הפשט, הקב"ה שאל את האדם "אַיֶּכָּה" על מנת לתת לו פתחון-פה. אוּלָם, על דרך הסוד, האדם הראשון שחטא, פגם בספירת המלכות הנקראת "כֹּה". וכוונת הפסוק: "וַיִּקְרָא יְהוָה אֱלֹהִים אֶל-הָאָדָם, וַיֹּאמֶר לוֹ: אַיֶּכָּה" (בראשית ג', ט') הינה: אֵי-כֹּה ?   כלומר, היכן "כֹּה" ?, היכן ספירת המלכות שפגמת בה ?  

מי שרוצה להפיק בקשותיו ושאלותיו מאת ה’ צריך להיכנס דרך שער-הכניסה (ספירת המלכות) לספירות העליונות. וענין זה רמז הקב"ה לאברהם אבינו כאשר שאל: "אֲדֹנָי יְהוִה מַה-תִּתֶּן-לִי, וְאָנֹכִי, הוֹלֵךְ עֲרִירִי" (בראשית ט"ו, ב'). הקב"ה השיב לו: "הַבֶּט-נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים--אִם-תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם, וַיֹּאמֶר לוֹ: כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ". כלומר, תוכל להפיק שאלתך זו ע"י שתיכנס דרך כֹּה (המלכות) לספירות העליונות ולבקש משם שאלתך (בפרק 10 נראה שצריך להגיע עד ספירת הכתר). וכן כאשר ה’ שלח את משה לבשר לבני ישראל על גאולתם ממצרים, שאל משה את ה’: "הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם: אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם. וְאָמְרוּ-לִי (שאלו אותי): מַה-שְּׁמוֹ, מָה אֹמַר אֲלֵהֶם ?" (שמות ג', י"ג). הקב"ה ענה למשה: "אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה. וַיֹּאמֶר: כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם. וַיֹּאמֶר עוֹד אֱלֹהִים אֶל-מֹשֶׁה: כֹּה-תֹאמַר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב, שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם" (שמות ג', י"ד-ט"ו). לכאורה, תשובת ה’ כפולה שהרי כבר ענה לו "אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה" ומדוע המשיך: "כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל.....?  כדי להגיע  ל- "אֶהְיֶה" (כינוי לספירת הכתר, כפי שנראה בעמ'  72), עליהם להיכנס דרך "כֹּה" (ספירת המלכות).

ספירת המלכות נקראת גם "כֹּל" משום שכאשר בני ישראל עושים רצון ה’ אז לא יחסר כּל בה (בספירת המלכות) ויש בה הכל. וזה סוד הפסוק: "וַיהֹוָה בֵּרַךְ אֶת-אַבְרָהָם בַּכֹּל" (בראשית כ"ד, א'). כלל בפסוק אחד שני כינויים של ספירת המלכות ("בְּרָכָה"  וְ- "כֹּל"), הואיל  וְ- "בְּרָכָה"  וְ- "כֹּל" רומזים לאותו ענין - של ספירת המלכות .  גם ספירת היסוד נקראת "כֹּל" כאשר היא בחיבור ואחדות עם ספירת המלכות ואז מקבלת ספירת המלכות שפע מספירת התפארת (דרך ספירת היסוד).

לאחר מותו של אברהם, ספירת המלכות נמסרה ליצחק שכן כתוב: "וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם,  וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים, אֶת-יִצְחָק בְּנוֹ" (בראשית כ"ה, י"א). כלומר, מסר את ספירת המלכות (הנקראת "בְּרָכָה")  ליצחק.

יצחק אבינו מסר את ספירת המלכות ליעקב בנו ולא לעשו הרשע. וכך, כאשר הביא עשו ליצחק מטעמים על מנת שיברכו, אמר לו יצחק: "מִי-אֵפוֹא הוּא הַצָּד-צַיִד וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבוֹא, וָאֲבָרְכֵהוּ  ?, גַּם-בָּרוּךְ יִהְיֶה" (בראשית כ"ז, ל"ג). אם לא ידע יצחק מי שהתחזה לעשו ולקח  ממנו את  ברכתו, היה עליו רק לשאול: "מִי-אֵפוֹא הוּא הַצָּד-צַיִד וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבוֹא, וָאֲבָרְכֵהוּ ?"  ומדוע הוסיף לומר: "גַּם-בָּרוּךְ יִהְיֶה" ? אלא, יצחק ידע שיעקב היה זה שהתחזה לעשו ולקח את ברכתו, והוא (יצחק) הסכים לכך שהברכה (ספירת המלכות) תהיה מסורה ליעקב לכן הוסיף ואמר עליו: "גַּם-בָּרוּךְ יִהְיֶה". ואם חפצת בראיה נוספת לכך שיצחק הסכים שהברכה תהיה מסורה ליעקב הרי שכאשר עשו נטר ליעקב ורצה להרגו על כך שלקח את ברכת-אביו במרמה, שלח אותו יצחק אביו הַרְחֵק, אל בית לבן (דודו של יעקב) ואמר לו: "לֹא-תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן. קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם, בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ וְקַח-לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ. וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ, וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ, וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים. וְיִתֶּן-לְךָ אֶת-בִּרְכַּת אַבְרָהָם, לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ--לְרִשְׁתְּךָ אֶת-אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ, אֲשֶׁר-נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם"  (בראשית כ"ח, א'-ג').  מהו זה: "וְיִתֶּן-לְךָ אֶת-בִּרְכַּת אַבְרָהָם" ? אלא,  בִּרְכַּת אַבְרָהָם הינה ספירת המלכות שנמסרה לאברהם !

יצחק אומר לעשו שאינו יכול לברכו שכן נתן כבר את הברכה ליעקב: "וַיַּעַן יִצְחָק וַיֹּאמֶר לְעֵשָׂו: הֵן גְּבִיר שַׂמְתִּיו (את יעקב) לָךְ וְאֶת-כָּל-אֶחָיו נָתַתִּי לוֹ לַעֲבָדִים, וְדָגָן וְתִירֹשׁ סְמַכְתִּיו. וּלְכָה אֵפוֹא, מָה אֶעֱשֶׂה בְּנִי ?!  וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל-אָבִיו: הַבְרָכָה אַחַת הִוא-לְךָ אָבִי ?--בָּרְכֵנִי גַם-אָנִי, אָבִי. וַיִּשָּׂא עֵשָׂו קֹלוֹ  וַיֵּבְךְּ" (בראשית כ"ז, ל"ז-ל"ח).  מדוע מסרב יצחק לברך את עשו ורק אומר לו: "הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ, וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל. וְעַל-חַרְבְּךָ תִחְיֶה, וְאֶת-אָחִיךָ תַּעֲבֹד. וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ" (בראשית כ"ז, ל"ט-מ'). התשובה מצויה בדבריו של עשו: "הַבְרָכָה אַחַת הִוא-לְךָ אָבִי ?!". בודאי ברכה אחת, שכן הברכה היא סוד ספירת המלכות והיא אחת, ומכיון שניתנה ליעקב אינה יכולה להינתן גם לעשו. 

ואם תאמר שיעקב אבינו לקח את הבכורה במרמה ולכן איננה שלו, עליך לדעת שעשו ביזה את הבכורה ומכר אותה עוד לפני כן ליעקב בנזיד-עדשים, שכן שני פרקים לפני כן כתוב: "וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל-יַעֲקֹב: הַלְעִיטֵנִי נָא מִן-הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה--כִּי עָיֵף אָנֹכִי. עַל-כֵּן קָרָא-שְׁמוֹ אֱדוֹם. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: מִכְרָה כַיּוֹם אֶת-בְּכֹרָתְךָ לִי. וַיֹּאמֶר עֵשָׂו: הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכֹרָה. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם, וַיִּשָּׁבַע לו. וַיִּמְכֹּר אֶת-בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב. וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים, וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ, וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת-הַבְּכֹרָה. (בראשית כ"ה, ל'-ל"ד). כלומר, עשו  ביזה את הבכורה ומכר אותה ליעקב בנזיד-עדשים,  לכן יעקב בצדק  לקח את  ברכתו  של  יצחק   אביו.

 ספירת המלכות נקראת גם "אֹהֶל"  או  "אֹהֶל מוֹעֵד" כי היא בית ה’ ובה שוכן שם "יְהֹוָה" (כינוי של ספירת התפארת). רוצה לומר, ספירת המלכות היא בית קיבול לשפע היורד מספירת התפארת. פירוש המילה "מוֹעֵד" הוא מלשון בית ועד וזימון, כלומר שה’ מזומן תמיד בו והוא (הַאֹהֶל – ספירת המלכות) בית הועד שלו כפי שאמר ה’ למשה: "וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם" (שמות כ"ה, כ"ב). וזהו שכתוב: "וַיִּקְרָא אֶל-מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר יְהוָה אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר" (ויקרא א', א').

ספירת המלכות נקראת גם "הֵיכַל" "הֵיכַל הַקֹדֶש" בסוד הכתוב: "וַיהוָה בְּהֵיכַל קָדְשׁו,  הַס מִפָּנָיו כָּל-הָאָרֶץ" (חבקוק ב', כ'). ביאור: יְהוָֹה (ספירת התפארת) בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ (ספירת המלכות). רוצה לומר, שם "יְהוָֹה" נסתר בתוך היכל קודשו שהוא "אֲדֹנָי" ("הֵיכָל" בגימטריא = 65 וגם "אֲדֹנָי" בגימטריא = 65). וזה מה שאמרו חז"ל: "לֹא כְּשֵם שֶאֲנִי נִכְתָּב, אֲנִי נִקְרָא". כלומר, אסור בתכלית האיסור לקרא שם "יְהוָֹה" כפי שנכתב אלא לקרוא אותו "אֲדֹנָי". הפסוק ממשיך ואומר: "הַס מִפָּנָיו כָּל-הָאָרֶץ". כלומר, הַס מִפָּנָיו (מפני שם "יְהוָֹה" מלבטא אותו כפי שנכתב) כל אנשי הארץ. במילים אחרות, שם "אֲדֹנָי" הוא היכל של שם "יְהוָֹה" מהבחינה ששם "יְהוָֹה" נכתב כך אבל ניקרא "אֲדֹנָי". ועוד כתוב: "יְהוָה בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ" (תהילים י"א, ד').  

דוד המלך שנצמד לספירת המלכות והקדיש את חייו על מנת לאחד בין ספירת תפארת ובין ספירת המלכות, אמר: "אַחַת, שָׁאַלְתִּי מֵאֵת-יְהוָה- אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ: שִׁבְתִּי בְּבֵית-יְהוָה כָּל-יְמֵי חַיַּי, לַחֲזוֹת בְּנֹעַם-יְהוָה וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ. כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה-- בְּיוֹם רָעָה, יַסְתִּרֵנִי בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ, בְּצוּר יְרוֹמְמֵנִי" (תהילים כ"ז, ד'-ה’). מדוע מתאוה דוד המלך לשבת בְּבֵית-יְהוָה ולבקר בְּהֵיכָלוֹ ושהקב"ה יסתיר אותו בְּאָהֳלוֹ ? וכי יש לקב"ה אוהל ? ביאור: "בֵּית-יְהוָה", "הֵיכָל"  וְ- "אֹהֶל" הינם כינויים לספירת המלכות שהיא מעין כלי קיבול לשפע היורד מספירת התפארת. "בֵּית-יְהוָה" – בַּית שבו שוכן יְהוָה, רוצה לומר, בית קיבול לשפע היורד מספירת התפארת הנקראת "יְהוָה".  ומאותו טעם  "הֵיכָל יְהוָה" וכן גם  "אֹהֶל יְהוָה". כלומר, דוד המלך מתאוה לספירת המלכות לחברה עם ספירת התפארת. ומטעם זה גם אמר: "אָגוּרָה בְאָהָלְךָ, עוֹלָמִים" (תהילים ס"א, ה’). דוד המלך מעונין לתקן את הפגם בספירת המלכות ("אֹהֶל") שהיא אוהלו של הקב"ה (של ספירת התפארת).  

מאותו טעם, נקראת ספירת המלכות נקראת גם "הַשְכִינָה". רוצה לומר, משום שבספירה זו שוֹכֵן שם "יְהֹוָה" (ספירת התפארת), בדומה ממש בפיסקה הקודמת. לכן, כאמור, שם "יְהֹוָה" נכתב כך אבל ניקרא "אֲדֹנָי". במילים אחרות, שם "יְהֹוָה" שוֹכֵן בתוך שם "אֲדֹנָי". לכן כתוב: "זֹאת-מְנוּחָתִי עֲדֵי-עַד, פֹּה-אֵשֵׁב כִּי אִוִּתִיהָ" (תהילים קל"ב, י"ד). ביאור: "זֹאת (ספירת המלכות) מְנוּחָתִי עֲדֵי-עַד". כלומר, ספירת המלכות הנקראת "זֹאת", היא מנוחת שֵם "יְהֹוָה", שהוא נח בתוכה.

מאותו טעם (שבספירת המלכות זו שוֹכֵן שם "יְהֹוָה") - נקראת ספירת המלכות "מָּקוֹם". כלומר, המקום (ספירת המלכות) שבו שוכן שם "יְהֹוָה". על כן כתוב:  "וְהָיָה הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם--שָׁמָּה תָבִיאוּ אֵת כָּל-אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם…" (דברים י"ב, י"א). וכן: "וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ--וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם" (דברים כ"ו, ב'). ועוד כתוב:  "בְּכָל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת-שְׁמִי, אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ" (שמות כ', כ'). רוצה לומר, ספירת המלכות הנקראת  "בְּרָכָה" היא גם  "מָּקוֹם").  על כן היו אומרים חז"ל: ''בָּרוּךְ הַמָּקוֹם''.

ספירת המלכות נקראת "אֲנִי", ספירת התפארת נקראת "אַתָּה" וספירת הכתר נקראת "הוּא". בשרטוט הספירות (עמ' 1) רואים שהספירות: כֶּתֶּר, תִּפְאֶרֶת וְ- מַלְכוּת, הן סוד הקו האמצעי. "אֲנִי" הוא גוף ראשון (מבחינה לשונית) וספירת המלכות על שום היותה הראשונה מלמטה למעלה הינה הספירה הקרובה ביותר לבני האדם וניתנת להשגה, לכן נקראת "אֲנִי" (כשם שאני מכיר את עצמי). ספירת התפארת נעלמת יותר, ופחות מושגת מספירת המלכות ולכן נקראת "אַתָּה" (לשון נוכח). ספירת הכתר היא הספירה העליונה ביותר, נעלמת לחלוטין ואיננה ניתנת להשגה כלל לכן נקראת "הוּא" – גוף שלישי . ממש כמו שאנו מדברים בגוף שלישי על אדם מהצד.

 כאשר ישראל אֵינָם עושים את רצון ה’, ספירת המלכות ריקנית משפע רוחני (איננה מקבלת שפע רוחני מן הספירת שמעל – ראה משל "הדלי" בהקדמה). העדר שפע (ברכה) זה הוא ממש קללה, כפי שהחשך אינו בריאה בפני עצמה אלא תוצאה של העדר אור). וכאשר ספירת המלכות ריקנית משפע, משמעות הדבר הוא התגברות הדינים בעולם. לכן כתוב: "לֹא-תְקַלֵּל חֵרֵשׁ-וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל, וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ, אֲנִי יְהוָה" (ויקרא י"ט, י"ד), הואיל וספירת המלכות נקראת "אֲנִי" ועלינו להיות יראים ממנה. ועוד: "וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת-עֲמִיתוֹ, וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיך, כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם" (ויקרא כ"ה, י"ז). ומטעם זה כתוב: "וְאִם  תֵּלְכוּ  עִמִּי קֶרִי וְלֹא לִשְׁמֹעַ לִי--וְיָסַפְתִּי עֲלֵיכֶם מַכָּה, שֶׁבַע כְּחַטֹּאתֵיכֶם.  וְהִשְׁלַחְתִּי בָכֶם אֶת-חַיַּת הַשָּׂדֶה, וְשִׁכְּלָה אֶתְכֶם, וְהִכְרִיתָה אֶת-בְּהֶמְתְּכֶם, וְהִמְעִיטָה אֶתְכֶם וְנָשַׁמּוּ דַּרְכֵיכֶם.  וְאִם-בְּאֵלֶּה לֹא תִוָּסְרוּ לִי וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי קֶרִי. וְהָלַכְתִּי אַף-אֲנִי עִמָּכֶם, בְּקֶרִי וְהִכֵּיתִי אֶתְכֶם גַּם-אָנִי, שֶׁבַע עַל-חַטֹּאתֵיכֶם" (ויקרא כ"ו, כ"א-כ"ד). מדוע העונש פי -7  מן החטא (ובלשון התורה: "שֶׁבַע עַל-חַטֹּאתֵיכֶם") ? ביאור: ספירת המלכות נקראת "בְּאֵר-שֶבַע" (או באופן כללי: "בְּאֵר") הואיל והיא מֵעֵין בְּאֵר המכילה מים  (שפע רוחני)  מ – 6  ספירות הַזָכָר (גג"ת, נה"י). ספירת המלכות חייבת להיות באחדות עם 6 ספירות הזכר הללו, על כן נכללת עמהן בַּמִנְיָן ונקראת "בְּאֵר-שֶבַע". כאשר ישראל אינם הולכים בדרך ה’ –ספירת המלכות כביכול בפירוד מ- 6 ספירות הַזָכָר ועל כן ריקה מן השפע הרוחני ומשום כך כתוב: "שֶׁבַע עַל-חַטֹּאתֵיכֶם". לכן היא זו הפורעת את החוב: "וְהָלַכְתִּי אַף-אֲנִי עִמָּכֶם, בְּקֶרִי וְהִכֵּיתִי אֶתְכֶם גַּם- אָנִי, שֶׁבַע עַל-חַטֹּאתֵיכֶם"

לעיתים נקראת ספירת המלכות גם "שֶבַע", בסוד הפסוק: "וַיִּקְרָא אֹתָהּ (יצחק אבינו) שִׁבְעָה, עַל-כֵּן שֵׁם-הָעִיר בְּאֵר שֶׁבַע, עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (בראשית כ"ו,ל"ג). רוצה לומר: "שֶבַע" היא "בְּאֵר שֶׁבַע" היא ספירת המלכות. ספירת המלכות נקראת כזכור "מָּקוֹם", על כן כתוב: "עַל-כֵּן קָרָא (אַבְרָהָם) לַמָּקוֹם הַהוּא--בְּאֵר שָׁבַע" (בראשית כ"א,ל"א). רוצה לומר, "מָּקוֹם"  וְ- "בְּאֵר שָׁבַע"  הם כינויים של ספירת המלכות.  

ספירת המלכות מקבלת מכל הספירות העליונות ופועלת בנבראים דברים והיפוכם (בתלות במעשי הנבראים), פעמים לטובה ופעמים לרעה, להחיות ולהמית, להוריש ולהעשיר, להביא חולי ולרפא ועוד. וזה סוד הפסוק: "רְאוּ עַתָּה, כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא, וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי.  אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה, מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא, וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל" (דברים ל"ב, ל"ט). מדוע כפל הכתוב ואמר "כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא"? אלא: "רְאוּ עַתָּה, כִּי אֲנִי (כנגד הטוב) אֲנִי (כנגד הרע) הוּא" והכל ממני כפי מעשה התחתונים. אם ספירת המלכות מקבלת שפע אז: אֲנִי-כנגד הטוב, ואם אינה מקבלת שפע אז: אֲנִי -כנגד הרע. ולא תחשוב חלילה שיש פירוד למעלה אלא הכל אחד וכמו שהנשמה פועלת את רצונה ע"י איברי הגוף אבל כל האיברים הם גוף אחד שלם, כך הבורא פועל את פעולותיו באמצעות הספירות אבל כל הספירות הן באחדות גמורה (ראה משל הדלי – עמ' 5). לכן אמר: "רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא" כלומר הכל אחד מ- "אֲנִי" (ספירת המלכות) ועד "הוּא" (ספירת הכתר).  

ספירת המלכות נקראת גם "צֶדֶק" שכל מעשיה צדק, והדין שלה הוא דין-צדק. הואיל והיא גובה חובם של בני ישראל ועל ידי כך עושה אותם צדיקים. דוד המלך אמר: "אֲנִי--בְּצֶדֶק, אֶחֱזֶה פָנֶיךָ" (תהילים י"ז, ט"ו). הכל רומז לעניין אחד שכן "אֲנִי" וְ- "צֶדֶק" הינם  כינויים של אותה ספירה -ספירת המלכות. כוונתו של דוד המלך היא שדרך ספירת המלכות ("צֶדֶק") היה נכנס לספירות עליונות (כפי שהוסבר בכינוי "כֹּה"). כלומר, ע"י ספירת המלכות ("צֶדֶק"), אֶחֱזֶה פָנֶיךָ. ומאותו טעם אמר דוד המלך גם: "פִּתְחוּ-לִי שַׁעֲרֵי-צֶדֶק,  אָבֹא-בָם אוֹדֶה יָהּ" (תהלים קי"ח, י"ט). ביאור: בעמ' 65 נראה ש- "יָהּ" רומז ל –3 הספירות העליונות (כתר, חוכמה ובינה). כלומר, כוונתו של דוד: "פִּתְחוּ-לִי שַׁעֲרֵי-צֶדֶק (ספירת המלכות) אָבֹא-בָם אוֹדֶה יָהּ  (כתר, חוכמה ובינה)". וזהו ממש סוד הציווי: "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף-לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ" (דברים ט"ז, כ').          מדוע כתוב פעמיים "צֶדֶק" ? ביאור: "צֶדֶק תַּחְתוֹן" הוא כינוי לספירת המלכות, ואילו "צֶדֶק- עֶלְיוֹן" הוא כינוי לספירת הבינה. וכוונת הפסוק היא: רדוף אחרי "צֶדֶק תַּחְתוֹן" (ספירות המלכות) ותזכה ל"צֶדֶק עֶלְיוֹן" (ספירת הבינה - סוד חיי עולם הבא).  וסוד העניין הוא שע"י שמעוררים את ספירת המלכות מתעוררת ספירת הבינה ומורידה שפע חיים כלפי מטה אל ספירת המלכות. לכן ממשיך הפסוק ואומר: "לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת-הָאָרֶץ (ספירת המלכות)...".

ספירת המלכות נקראת גם "יָד" הואיל ובה פועל ה’ את פעולותיו בעולם הגשמי שלנו ממש כשם שהיד מבצעת את פעולות האדם. "וְהָיָה לְאוֹת עַל-יָדְכָה, וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ" (שמות י"ג, ט"ז). לא כתוך "עַל-יָדְךָ" אלא "עַל-יָדְכָה" כלומר: "יַד-כֹּה". מיהי ידו של הקב"ה ?  ספירת "כֹּה" (ספירת המלכות). לכן אמר דוד המלך: "עָזְרֵנִי יְהוָה אֱלֹהָי, הוֹשִׁיעֵנִי כְחַסְדֶּךָ, וְיֵדְעוּ כִּי-יָדְךָ זֹּאת, אַתָּה יְהוָה עֲשִׂיתָהּ" (תהילים ק"ט, כ"ו-כ"ז) כלומר: וְיֵדְעוּ כִּי-יָדְךָ היא הספירה הנקראת "זֹּאת" (ספירת המלכות).    

שם נוסף לספירת המלכות הוא "צְדָקָה". מילה המורכבת מצמד המילים: "צֶדֶק" + "ה". "צֶדֶק" הינו כינוי לספירת המלכות כפי שהוזכר קודם וכן גם האות ה’ (האות האחרונה של השם "יְהוָֹה") הינה כנגד ספירת המלכות. ספירת המלכות נקראת כך על שום השפע שמקבלת מספירת התפארת. שפע זה שמקבלת ספירת המלכות נקרא "צְדָקָה". במילים אחרות, ספירת התפארת - נוֹתֶנֶת הַצְדָקָה (משפיע שפע לספירת המלכות). ספירת המלכות - מְקַבֶּלֶת הַצְדָקָה (מקבלת שפע מספירת התפארת). הַצְדָקָה עצמה הינה סוד השפע עצמו שמורידה ספירת התפארת לספירת המלכות. מעשה הצדקה שעושים בני ישראל מעוררים מעשה צדקה בספירות העליונות (השפעת ספירת התפארת לספירת המלכות). ולראיה:     "כִּי תַשֶּׁה בְרֵעֲךָ מַשַּׁאת מְאוּמָה--לֹא-תָבֹא אֶל בֵּיתוֹ לַעֲבֹט עֲבֹטוֹ. בַּחוּץ תַּעֲמֹד, וְהָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה נֹשֶׁה בוֹ, יוֹצִיא אֵלֶיךָ אֶת הַעֲבוֹט הַחוּצָה.  וְאִם אִישׁ עָנִי הוּא--לֹא תִשְׁכַּב בַּעֲבֹטוֹ. הָשֵׁב תָּשִׁיב לוֹ אֶת הַעֲבוֹט כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, וְשָׁכַב בְּשַׂלְמָתוֹ וּבֵרְכֶךָּ. וּלְךָ תִּהְיֶה צְדָקָה, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ" (דברים כ"ד, י’-י"ג). הַנֹשֶׁה הינו כנגד ספירת התפארת והעני הינו כנגד ספירת המלכות. כלומר, מעשה זה שעושים עם העני - שמשיבים לו את העבוט  (מַשְכּוֹן) – מעורר מעשה צדקה בין הספירות תפארת ומלכות (ספירת התפארת נותנת שפע לספירת המלכות). הַנֹשֶׁה עושה מעשה צדקה עם העני ובכך זוכה הוא (הַנֹשֶׁה) שתהיה לו "צְדָקָה, לִפְנֵי יְהוָה (ספירת התפארת)". הואיל והעני הינו כנגד ספירת המלכות לכן כתוב: "וְשָׁכַב בְּשַׂלְמָתוֹ (שִמְלָתוֹ) וּבֵרְכֶךָּ", שהרי "בְּרָכָה" הינו כינוי של ספירת המלכות. ומטעם זה כתוב:   "וּצְדָקָה, תַּצִּיל מִמָּוֶת" (משלי י"א, ד'). ביאור: מעשה הצדקה מאחד ממש בין ספירת התפארת ובין ספירת המלכות ואז משתלשל שפע מספירת התפארת דרך ספירת היסוד אל ספירת המלכות. כאשר ספירת המלכות מלאה שפע היורד אליה מן הספירות שמעל – זהו ממש סוד החיים, ואילו כאשר ספירת המלכות ריקנית משפע -- זהו מקור הרע.

כינוי נוסף לספירת המלכות הוא "מִצְוָה" וזאת בסוד הכתוב: "כִּי אִם-שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת-כָּל-הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם--לַעֲשֹׂתָהּ" (דברים י"א, כ"ב), שהרי "מִצְוָה" וכן "זֹאת" עניינם אחד  - ספירת המלכות. וכן: "רַק אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל-הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם" (דברים ט"ו, ה’). שוב סמיכות המילה "מִצְוָה" למילה "זֹאת". וכן משה רבנו אומר: "וּצְדָקָה תִּהְיֶה-לָּנוּ כִּי-נִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל-הַמִּצְוָה הַזֹּאת, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ--כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ" (דברים ו’, כ"ה). "מִצְוָה", "זֹאת"  וְ- "צְדָקָה", ענינן אחד – ספירת המלכות. כלומר, ע"י עשיית המצוות גורמים לאיחוד בין שתי הספירות (תפארת ומלכות) ויורד שפע רוחני מספירת התפארת דרך ספירת היסוד אל ספירת המלכות, שהוא ממש עניין הצדקה.

ספירת היסוד כאמור משמשת כלי ביד ספירת התפארת להוריד שפע אל ספירת המלכות. על כן ספירת היסוד וספירת המלכות צריכות להיות באחדות תמיד.  הואיל וספירת המלכות נקראת "אֶרֶץ" וספירת היסוד נקראת "טוֹב" (פרק 2), לכן כאשר ספירת המלכות וספירת היסוד באחדות, נקראת ספירת המלכות גם "הָאָרֶץ הַטוֹבָה". כלומר, ספירת המלכות ("אֶרֶץ") מקבלת שפע מספירת יסוד ("טוֹב"). וזה סוד מה שאמר משה רבנו לבני ישראל: "אֵינֶנִּי עֹבֵר אֶת-הַיַּרְדֵּן וְאַתֶּם עֹבְרִים וִירִשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַזֹּאת" (דברים ד', כ"ב). "הָאָרֶץ הַטּוֹבָה" וְ - "זֹּאת" הם כינויים של ספירת המלכות. מאותו טעם אמר משה רבנו לעם ישראל: "וְיָדַעְתָּ, כִּי לֹא בְצִדְקָתְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶת-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ, כִּי עַם-קְשֵׁה-עֹרֶף אָתָּה" (דברים ט', ו’). ולכן הזהיר הקב"ה את בני ישראל: "הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם, לָהֶם וְחָרָה אַף-יְהוָה בָּכֶם, וְעָצַר אֶת-הַשָּׁמַיִם וְלֹא-יִהְיֶה מָטָר, וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת-יְבוּלָהּ, וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר יְהוָה נֹתֵן לָכֶם" (דברים י"א, ט"ז-י"ז). הקב"ה מזהיר שרק שמירת המצוות מביא לאיחוד בין ספירת המלכות ובין ספירת היסוד. כאשר בני ישראל אֵינָם עושים רצון ה’, אֵין איחוד בין שתי ספירות אלו ובני ישראל מגורשים מאותה "אֶרֶץ טוֹבָה". השתלשלות הגשמית של עניין זה הוא הַגָּלוּת. והראיה: "שָׁמוֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת-מִצְו‍ֹת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְעֵדֹתָיו וְחֻקָּיו אֲשֶׁר צִוָּךְ. וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי יְהוָה--לְמַעַן יִיטַב לָךְ וּבָאתָ וְיָרַשְׁתָּ אֶת-הָאָרֶץ הַטֹּבָה, אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֶיךָ" (דברים ו’, י"ח). הרי לך, שֶיְרוּשַת הארץ, תלויה בעשיית רצון ה’ יתברך.

ספירת המלכות נקראת גם "צִיוֹן". לכן כתוב: "יְבָרֶכְךָ יְהוָה מִצִּיּוֹן, וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלִָם, כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ" (תהילים קכ"ח, ה’). וכן: "יְבָרֶכְךָ יְהוָה מִצִּיּוֹן, עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ" (תהילים קל"ד, ג'). וכי הקב"ה אינו יכול לברכנו אלא רק מציון ?  ותמוה עוד יותר, האם יש לקב"ה מקום שהוא מברך משם ? ביאור: "בְּרָכָה" וְ- "צִיוֹן" הינם כינויים של ספירת המלכות וביאור הפסוק הוא: "יְהוָה" (ספירת התפארת) שולח את ברכתו (שפע) לעם ישראל מציון (מספירת המלכות, כלומר באמצעות ספירת המלכות. ולא זאת בלבד, אלא ספירת המלכות נקראת גם "יְרוּשָׁלִַם", על כן כתוב: "כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: זֹאת יְרוּשָׁלִַם בְּתוֹךְ הַגּוֹיִם שַׂמְתִּיהָ"  (יחזקאל ה’, ה’). "זֹאת"  היא  "יְרוּשָׁלִַם" היא ספירת  המלכות.  לכן, הפסוק אומר: "יְבָרֶכְךָ  יְהוָה מִצִּיּוֹן, וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלִָם, כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ". כלל 3 כינויים של  ספירת המלכות בפסוק אחד: "בְּרָכָה", "צִּיּוֹן"  וְ– "יְרוּשָׁלִָם". וּלְמָה מתכוון הפסוק באומרו: "וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלִָם" ? כאמור בפיסקה הקודמת, ספירת היסוד נקראת "טוֹב". הפסוק אומר: "וּרְאֵה בְּטוּב (ספירת היסוד) יְרוּשָׁלִָם (ספירת המלכות)". הֲטוּב של יְרוּשָׁלִָם הינו כאשר ספירת היסוד ("טוֹב") וספירת המלכות ("יְרוּשָׁלִָם") נמצאות באחדות. כמו כן, כתוב: "בָּרוּךְ יְהוָה מִצִּיּוֹן-- שֹׁכֵן יְרוּשָׁלִָם" (תהילים קל"ה, כ"א). ביאור: כלל 3 כינויים של ספירת המלכות בפסוק אחד: "בָּרוּךְ", "צִּיּוֹן" וְ –"יְרוּשָׁלִָם". כמו כן כתוב: "יְבָרֶכְךָ יְהוָה מִצִּיּוֹן, עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ" (תהילים קל"ד, ג'). סוד "בְּרָכָה" הוא סוד "צִיוֹן" הם סוד ספירת המלכות. והואיל וספירת התפארת מִתְּאַוָה לספירת המלכות להוריד אליה שפע כתוב: "כִּי-בָחַר יְהוָה בְּצִיּוֹן, אִוָּהּ (הִתְּאַוָה) לְמוֹשָׁב לו" (תהילים קל"ב, י"ג). ביאור: כִּי-בָחַר יְהוָה (ספירת התפארת)  בְּצִיּוֹן (ספירת המלכות), אִוָּהּ (הִתְּאַוָה) לְמוֹשָׁב לו. ועל כן מברכים בתפילת שמונה-עשרה: "בָּרוּך אַתָּה יְהוָֹה הַמַחֲזִיר שְכִינָתוֹ לְצִיוֹן". כלומר, יְהוָה (ספירת התפארת) הַמַחֲזִיר שְכִינָתוֹ (מִשְכָּנוֹ) לְצִיוֹן (ספירת המלכות). כלומר בברכה זו מתפללים שספירת התפארת תשכון בספירת המלכות (תוריד שפע אל ספירת המלכות).

ספירת המלכות היא סוד "יוֹם הַשַבָּת"  ואילו שש הספירות שמעל (גגת, נה"י) הם כנגד ששת ימי השבוע  כך:

	כֶּתֶר
בִּינָה		חָכְמָה
גְּבוּרָה (יום שני)		גְּדוּלָה (יום ראשון)
	תִּפְאֶרֶת   (יום שלישי)
הוֹד (יום חמישי)		נֶצַח (יום רביעי)
	יְסוֹד (יום שישי)
	מַלְכוּת (יום שבת)

 

לכן, השומר שבת כְּהִלְכָּתָה מקרב אִישָה (ספירת המלכות) לְבַּעֲלָהּ (ספירת התפארת) ומוריד שפע לעולם. ולכן נקרא יום השבת "מְקוֹר הֲבְּרָכוֹת" שכן "יוֹם הַשַבָּת" וְ- "בְּרָכָה"  עניינם אחד ספירת המלכות. לכן כתוב: "וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת-יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְקַדֵּשׁ אֹתו, כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ, אֲשֶׁר-בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת" (בראשית ב', ג') כי "בְּרָכָה" היא יום השביעי (יום השבת) היא ספירת המלכות.  ועל יום השבת כתוב: "כִּי שֵׁשֶׁת-יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ, אֶת-הַיָּם וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-בָּם, וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. עַל-כֵּן בֵּרַךְ יְהוָה אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ" (שמות כ', י’). חלילה לחשוב שלקח לקב"ה 6 ימים לברוא את השמים והארץ שהרי לא כתוב: "כִּי בְּשֵׁשֶׁת-יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ", אלא: "כִּי שֵׁשֶׁת-יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ". ביאור: בעמ' 55 נראה ש- 6 הספירות שמעל ספירת המלכות (גג"ת, נה"י) נקראות "שָמַים". לכן: הקב"ה עשה את ה - "שָמַים" (6 הספירות- גג"ת, נה"י) ואת ה - "אָרֶץ" (ספירת המלכות) שיהיו 6 ימים, וביום השביעי לא ברא הקב"ה דבר, שכן היום השביעי (ספירת המלכות) הוא סוד המנוחה.    

ואם תאמר: הרי ספירת המלכות הנקראת "אָרֶץ" –היא סוד יום השביעי, יום השבת. אם כן מדוע כתוב: "כִּי שֵׁשֶׁת-יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ" ?, היה צריך לכתוב:     "כִּי שֵׁשֶׁת-יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת-הַשָּׁמַיִם" ואילו הַ- "אָרֶץ" היתה צריכה  להברא ביום השבת. נשיב: הואיל וְ - "שָּׁמַיִם"  הם סוד 6 הספירות  -גג"ת, נה"י, ואילו "אָרֶץ" הוא סוד ספירת המלכות, לכן "הַשָּׁמַיִם" וְ - הָאָרֶץ" הינם סוד אחדות 6 הספירות – גג"ת, נה"י, עם ספירת המלכות. כלומר, הצירוף "הַשָּׁמַיִם" וְ - הָאָרֶץ" רומז לאיחוד 7 ספירות אלו. על כן כתוב: "וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל-צְבָאָם" (בראשית ב', א'). וַיְכֻלּוּ – לשון הַכְלָלָה. השמים והארץ נִכְלָלִים האחד בשני. רוצה לומר, "הָאָרֶץ" נִכְלְלָה בַּ- "שָּׁמַיִם" ואין לחלק ביניהם ולומר שהארץ נבראה ביום השביעי.

לכן, כתוב: "יוֹם הַשִּׁשִּׁי וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, וְכָל-צְבָאָם" (בראשית א', ל"א).  "יוֹם  הַשִּׁשִּׁי" בְּ -  ה' הידיעה, ואילו שאר הימים כתובים  בְּלִי  ה' הידיעה, כפי שרואים להלן:  

"וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם אֶחָד" (בראשית א', ה').

"וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם שֵׁנִי" (בראשית א', ח').

"וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם שְׁלִישִׁי" (בראשית א', י"ג).

"וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם רְבִיעִי" (בראשית א', י"ט).

"וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם חֲמִישִׁי" (בראשית א', כ"ג').

יוֹם  שִּׁשִּׁי =  ספירת היסוד, ואילו האות ה' = ספירת המלכות (ה' אחרונה של שם "יְהֹוָה" –עמ' 2). הפסוק בא ללמדנו שספירת המלכות נִכְלֶלֶת בספירת היסוד ושתיהן באחדות, ועושה זאת ע"י שני רמזים:

1. "יוֹם  הַשִּׁשִּׁי" (בְּ -  ה' הידיעה) = יום  ה + שישי = ספירת המלכות + ספירת היסוד.

2. "יוֹם הַשִּׁשִּׁי וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ"  - התכללות השמים והארץ יחדיו כפי שכתבנו לעיל.    

ומכיון שסוד יום השבת הינו חיבור בין ספירת המלכות לספירת התפארת (שבפועל, נעשה על ידי חיבור בין הספירות מלכות ויסוד - כפי שכתבנו בעמ' 4) לכן בכל שאר הימים כתוב: "וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב", ואילו ביום השישי כתוב: "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהִנֵּה-טוֹב מְאֹד, וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם הַשִּׁשִּׁי" (בראשית א', ל"א). ביום השישי "טוֹב מְאֹד" הואיל והוא סוד החיבור בין 6 הספירות –גג"ת, נה"י, עם ספירת המלכות. ולא זאת בלבד, אלא חיבור זה מחבר בין כל אותיות שם  "יְהֹוָה" כפי שנרמז בפסוק: "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה-טוֹב מְאֹד וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם הַשִּׁשִּׁי וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, וְכָל-צְבָאָם" (בראשית א', ל"א). 

מכיון שיום השביעי הוא סוד המנוחה ("וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי") – סוד ספירת המלכות,  לכן כתוב: "זֹאת-מְנוּחָתִי עֲדֵי-עַד, פֹּה-אֵשֵׁב כִּי אִוִּתִיהָ" (תהילים קל"ב' י"ד). "זֹאת" היא ספירת המלכות והמנוחה היא ספירת המלכות.

הקב"ה הזהיר על השבת: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם. מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת--כִּי כָּל-הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ" (שמות ל"א, י"ד). חומרת השבת נובעת מעצם העובדה שאי-שמירת השבת כמוהו כניתוק ספירת המלכות מספירת היסוד.

לעיל כתבנו ש - 3 ספירות משמשות כחוליות המחברות ומקשרות בין כל 10 הספירות.   והן: ספירת הבינה, ספירת התפארת וספירת המלכות. כנגד 3 ספירות אלו יש 3 דרגות לנפש:

1. נשמה -דרגה גבוהה והיא כנגד ספירת הבינה.

2. רוח – כנגד ספירת התפארת.
3. נפש - הדרגה הנמוכה ביותר והיא כנגד ספירת המלכות.

 וזה סוד הפסוק: "כִּי כָּל-הָעֹשֶׂה בָהּ (ביום השבת) מְלָאכָה, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ". לא כתוב: "וְנִכְרְתָה הַנְשָמָה הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ", ואף לא: "וְנִכְרְתָה הַרוּח הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ", אלא : "וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ"  הואיל והנפש היא ממש סוד יום השבת- סוד ספירת המלכות. ולכן כתוב: "כִּי-שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַש" (שמות ל"א,י"ז). ולא חלילה שיש לבורא- עולם נפש, אלא הפסוק רומז לכך שסוד יום השבת הוא סוד הנפש הוא סוד ספירת המלכות. לכן המחלל את יום השבת פוגם בנפשו שלו ממש. 

בספר שמות כתוב: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר: וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: אַךְ אֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ, כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם--לָדַעַת כִּי אֲנִי יְהוָה מְקַדִּשְׁכֶם.  וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-הַשַּׁבָּת, כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם. מְחַלְלֶיהָ, מוֹת יוּמָת--כִּי כָּל-הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיה" (שמות ל"א, י"ב-י"ד). התחיל בלשון רבים: "אַךְ אֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ" - שַבָּתוֹת - לשון רבים ! ועובר לדבר בלשון יחיד: "כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם"      (הִיא – לשון יחיד) וממשיך בלשון יחיד: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-הַשַּׁבָּת" (שַבָּת – לשון יחיד). ועוד ממשיך בלשון יחיד: "כִּי קֹדֶשׁ הִוא (הִיא ולא הֵן) לָכֶם, מְחַלְלֶיה (מְחַלְלֶיה ולא מְחַלְלֵיהֶן), מוֹת יוּמָת--כִּי כָּל-הָעֹשֶׂה בָהּ (בָהּ ולא בָּהֵן) מְלָאכָה, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיה".  אם כן, מדוע התחיל בלשון רבים: "אַךְ אֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ" ?  

נקט לשון רבים הואיל ויש שתי שבתות: ספירת המלכות היא "שַבָּת תַּחְתּוֹנָה" וספירת הבינה היא "שַבָּת עֶלְיוֹנָה" - היא סוד חיי העולם הבא כפי שניראה בהמשך. לכן אמרו חז"ל בתלמוד: "אִילוּ שָמְרוּ יִשְרָאֵל שְתֵּי שַבָּתוֹת מִיָד הָיוּ נִגְאָלִים". כמו כן רמזו חז"ל ואמרו שגם בעולם הבא יש שבת, שכן "שַבָּת עֶלְיוֹנָה" (ספירת הבינה) היא סוד חיי העולם הבא. ולכן אמרו חז"ל שמי ששומר שבת בעולם הזה, זוכה לשמור שבת גם בעולם הבא. רוצה לומר: מי ששומר שבת בעולם הזה (כנגד ספירת המלכות) זוכה למעשה לחיי-העולם הבא – סוד ספירת הבינה הנקראת "שַבָּת עֶלְיוֹנָה". לכן כתוב: "וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶש לַיהוָה" (שמות ל"א, ט"ו). מהו אותו "שַׁבָּתוֹן" ? המילה "שַׁבָּתוֹן" מקפלת בתוכה את 3 החוליות: ספירת הבינה, ספירת התפארת וספירת המלכות, כך: "שַׁבָּתוֹן" = "שַבָּת-וֹ-ן". כלומר:

שַבָּת (ספירת המלכות).

ו = 6 הספירות (גג"ת, נה"י).
ן = ספירת הבינה (כפי שנראה בעמ' 67).    

על כן, ביאור הפסוק: "וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶש לַיהוָה" (שמות ל"א, ט"ו). הינו כך: שמירת השבת היא סוד אחדות כל 10 הספירות. נשמור שַׁבַּת ונזכה לְ- שַׁבָּתוֹן (אחדות כל 10 הספירות). ומכיון שאחדות כל 10 הספירות הינה אחדות אותיות שם  "יְהֹוָה", לכן ממשיך הפסוק ואומר: "קֹדֶש לַיהוָה". לכן שם "יְהֹוָה" רמוז בראשי תיבות: "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה-טוֹב מְאֹד וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם הַשִּׁשִּׁי וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל-צְבָאָם. וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה.  וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת-יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ, כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר-בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת" (בראשית א', ל"א).

 מכאן נבין מה שאמרו חז"ל: "תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מְשַמְשִים מִיטוֹתֵיהֶם מֵעֶרֶב שַבָּת לְעֶרֶב שַבָּת (כלומר, רק בערבי שבתות)". ביאור: תלמידי חכמים הם סוד הַזָכָר (ספירת התפארת) משמשים מטותיהם -עם נשותיהם שהן סוד הַנְקֵבָה (ספירת המלכות) בערבי שבתות הואיל וערב שבת הינו קַו-הַתֶּפֶר בין יום שישי (ספירת היסוד) ליום שבת (ספירת המלכות) וזוהי  ממש כוונת תשמיש-המיטה. תלמידי חכמים משמשים מטותיהם לא להנאת עצמם, אלא לצורך חיבור ספירת התפארת עם ספירת המלכות. רוצה לומר, מכוונים זיווגם לחיבור ספירת התפארת עם ספירת המלכות.

לסיום פרק זה, נודיעך ש – 3 כינויים של ספירת המלכות הינם בבחינת "אוֹת", וסימנם: שַבָּת.   ש = שַבָּת,  ב = בְּרִית,  ת = תְּפִילִין. רוצה לומר: 3 ענינים אלו (שַבָּת, בְּרִית, תְּפִילִין) הינם בבחינת אות לקֶשֶר ולברית שבין הקב"ה לעם ישראל הואיל והם גורמים לאיחוד בין  ספירת התפארת (זָכָר) ובין ספירת המלכות (נְקֵבָה). 

את ענין סוד יום "שַבָּת" כבר הסברנו (עמ' 18). הואיל והשבת נקראת גם "אוֹת", ציוה הקב"ה: "וְשָׁמְרוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת-הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם.  בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--אוֹת הִוא לְעֹלָם" (שמות ל"א, ט"ז-י"ז). ועוד ציוה הקב"ה את בני ישראל:     "אַךְ אֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם--לָדַעַת כִּי אֲנִי יְהוָה מְקַדִּשְׁכֶם" (שמות ל"א, י"ג).  

גם  הַ - "בְּרִית" סודו וענינו הוא הקֶשֶר שבין הקב"ה לעם ישראל. לכן ציווה הקב"ה לאברהם: "וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם, וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית, בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ: הִמּוֹל לָכֶם כָּל-זָכָר. וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם, וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית, בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם" (בראשית י"ז, י’-י"א).  "אוֹת" וְ - "בְּרִית" הם כינויים לספירת המלכות. ומאותה סיבה אמר הקב"ה לנח: "זֹאת אוֹת-הַבְּרִית, אֲשֶׁר הֲקִמֹתִי בֵּינִי וּבֵין כָּל-בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל-הָאָרֶץ" (בראשית ט', י"ז).  "זֹאת", "אוֹת" וְ - "בְּרִית" – הינם כינויים של ספירת המלכות. ועל ענין זה ממש רמז ישעיה הנביא: "וַאֲנִי, זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם אָמַר יְהוָה--רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶיךָ, וּדְבָרַי אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בְּפִיךָ, לֹא-יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ, אָמַר יְהוָה, מֵעַתָּה וְעַד-עוֹלָם" (ישעיה נ"ט, כ"א). "אֲנִי", "זֹאת" וְ – "בְּרִית" – כולם כינויים של ספירת המלכות

והואיל וברית-המילה הינה כנגד ספירת המלכות, לכן אמר הקב"ה לאברהם: "וְעָרֵל זָכָר, אֲשֶׁר לֹא-יִמּוֹל אֶת-בְּשַׂר עָרְלָתוֹ--וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיה, אֶת-בְּרִיתִי הֵפַר" (בראשית י"ז, א'-י"ד). ביאור: הַנֶפֶש היא סוד ספירת המלכות (עמ' 20) וגם הַבְּרִית היא סוד ספירת המלכות. לכן מי שאינו נימול: "וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיה, אֶת-בְּרִיתִי הֵפַר".

ענין ה – "תְּפִילִין" הינו גם סוד ספירת המלכות. לכן, כפי שנראה בפרק  24הקשרים של הרצועות הנקשרות על היד כתוב שם  "שַדַּי". שם "שַדַּי" כפי שנראה בעמוד הבא הינו ספירת היסוד שהיא כאמור הכלי שדרכו מעבירה ספירת התפארת (הַזָכָר) את השפע אל ספירת המלכות (עמ' 4). לכן בעצם הנחת התפילין וקשירתם על היד מאחדים את ספירת היסוד עם ספירת המלכות. הואיל והתפילין הם סוד ספירת המלכות, ציוה הקב"ה: "וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל-יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת, בֵּין עֵינֶיךָ" (דברים ו’, ח'). וכן: "וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל-יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם" ( דברים י"א, י"ח).

פרק  2:  ספירת היסוד

 השם העיקרי של ספירה זו הוא: "אֵל-שַׁדַּי" או "שַׁדַּי", והיא כנגד איבר בְּרִית-הַקוֹדֶש של האדם (בהקדמה). לכן, כאשר ציוה ה’ את אברהם לָמוּל את עצמו ובני ביתו ומודיע לו שֶיָפְרֶה אותו, אומר לו: "אֲנִי אֵל-שַׁדַּי--הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים. וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד.........אֲנִי, הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם וְלֹא-יִקָּרֵא עוֹד אֶת-שִׁמְךָ אַבְרָם. וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב-הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ. וְהִפְרֵתִי אֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם וּמְלָכִים, מִמְּךָ יֵצֵאוּ...........וְאַתָּה אֶת-בְּרִיתִי תִשְׁמֹר--אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם. זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיך, הִמּוֹל לָכֶם כָּל-זָכָר. וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם". (בראשית י"ז, א'-י"א). שהרי בְּרִית-הַקוֹדֶש ושם "שָדָי" רומזים לאותו ענין– ספירת היסוד. 

 

הואיל וסוד ברית-המילה - הוא איחוד ספירת היסוד עם ספירת המלכות (פרק 1), על כן אמר הקב"ה לאברהם: "אֲנִי אֵל שַׁדַּי-הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים". "אֲנִי (ספירת המלכות)    אֵל-שַׁדַּי (ספירת היסוד)".

גם ענין פִּרְיָה וְרִבְיָה- סודו הוא איחוד ספירת היסוד עם ספירת המלכות, לכן כאשר ציוה ה' את יעקב על פִּרְיָה וְרִבְיָה, אמר לו: "אֲנִי אֵל שַׁדַּי, פְּרֵה וּרְבֵה- גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ, וּמְלָכִים, מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ" (בראשית ל"ה, י"א)". "אֲנִי (ספירת המלכות) אֵל שַׁדַּי (ספירת  היסוד). על כן כאשר ברך יצחק את יעקב בנו על פִּרְיָה וְרִבְיָה, אמר לו: "קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם, בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ וְקַח-לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה, מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ.וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ, וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים" (בראשית כ"ח, א'-ג')". כלומר: "וְאֵל-שַׁדַּי (ספירת היסוד) יְבָרֵךְ (ספירת המלכות) אֹתְךָ, וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ.....".

ספירת היסוד נקראת  "צַדִיק" הואיל וספירת היסוד היא כנגד איבר "בְּרִית-הַקוֹדֶש" שבגוף האדם, ומי ששומר על  בְּרִית - הַקוֹדֶש שלו בקדושה וטהרה נקרא "צַדִיק". לכן, הדור של נח שהיה שטוף בזימה נימחה במבול שכן כתוב: "וַיִּרְאוּ בְנֵי-הָאֱלֹהִים אֶת-בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה, וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ" (בראשית ו’, ב'). ושני פסוקים אחרי כן כתוב: "וַיַּרְא יְהוָה, כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ, וְכָל-יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ, רַק רַע כָּל-הַיּוֹם" (בראשית ו’, ה’).  דע, כי בכל מקום שהתורה כותבת "רָע" או "רָעָה" הכוונה הינה  לאחת מן השתיים: אִי-שְמִירָת בְּרִית-הַקוֹדֶש (שנסביר להלן) או הֲלִיכָה אַחֲר אֱלֹהִים-אֲחֵרִים (יוסבר בפרק 6). ראיה לכך שהמילה "רָע" קשורה לאי-שמירת בְּרִית-הַקוֹדֶש מצויה בפסוק: "וַיֵּדַע אוֹנָן (בנו של יהודה, שהיה צריך לְיַבֵּם את אשת אחיו, אחרי מותו), כִּי לֹּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע, וְהָיָה אִם-בָּא אֶל-אֵשֶׁת אָחִיו, וְשִׁחֵת אַרְצָה לְבִלְתִּי נְתָן-זֶרַע לְאָחִיו. וַיֵּרַע בְּעֵינֵי יְהוָה אֲשֶׁר עָשָׂה וַיָּמֶת גַּם-אֹתוֹ" (בראשית ל"ח, ט'). כמו כן המילה "שִׁחֵת" שמופיעה בפסוק זה ענינה מעשה זנות כפי שכתוב על דורו של נח שהיה שטוף בזנות כפי שכתוב: "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה,  כִּי-הִשְׁחִית כָּל-בָּשָׂר אֶת-דַּרְכּוֹ עַל-הָאָרֶץ" (בראשית ו’, י"ב). אולם נֹח שלא פגם בִּבְרִית-הַקוֹדֶש שלו: "וַיֹּאמֶר יְהוָה לְנֹחַ: בֹּא-אַתָּה וְכָל-בֵּיתְךָ אֶל-הַתֵּבָה,  כִּי-אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה" (בראשית ז', א'). נֹח למעשה דבק בספירת היסוד ולכן זכה לכלכל את שאר הנפשות שנכנסו לתיבה וזכה שאנשי העולם יצאו מחלציו, ממש כמו שספירת היסוד הנמצאת מעל ספירת המלכות, מכלכלת אותה ומורידה לה שפע שהיא מקבלת מן ספירות העליונות. על כן לפני שנכנס לתיבה, אמר לו הקב"ה: "וְאַתָּה קַח-לְךָ, מִכָּל-מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְאָסַפְתָּ אֵלֶיךָ, וְהָיָה לְךָ וְלָהֶם, לְאָכְלָה" (בראשית ו’, כ"א). הקב"ה אומר לנח: "וְאַתָּה קַח-לְךָ, מִכָּל-מַאֲכָל (קח לך אוכל רק בשבילך, לבדך) וְהָיָה לְךָ וְלָהֶם, לְאָכְלָה (ואני מבטיחך שֶאֲשְרֶה עליו ברכה ויספיק לך ולכולם)".  

יוסף בן יעקב בהיותו במצרים נשמר מאד מן הזימה כפי שעולה מן הפסוקים הבאים: "וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת-אֲדֹנָיו (אשתו של פוטיפר) אֶת-עֵינֶיה אֶל-יוֹסֵף וַתֹּאמֶר: שִׁכְבָה עִמִּי. וַיְמָאֵן, וַיֹּאמֶר אֶל-אֵשֶׁת אֲדֹנָיו: הֵן אֲדֹנִי לֹא-יָדַע אִתִּי מַה-בַּבָּיִת, וְכֹל אֲשֶׁר-יֶשׁ-לוֹ, נָתַן בְּיָדִי. אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה מִמֶּנִּי, וְלֹא חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה, כִּי אִם-אוֹתָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ-אִשְׁתּוֹ. וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת, וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים.  וַיְהִי, כְּדַבְּרָהּ אֶל-יוֹסֵף יוֹם יוֹם וְלֹא-שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ, לִהְיוֹת עִמָּהּ.  וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה, וַיָּבֹא (יוֹסֵף) הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת, שָׁם בַּבָּיִת. וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר: שִׁכְבָה עִמִּי. וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ, וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה"  (בראשית ל"ט,  ז'-י"ב).

יוסף עונה לאשת-פוטיפר: "וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים". לכן גם יוסף בשמירתו את בְּרִית-הַקוֹדֶש דבק בספירת היסוד שהיא מעל ספירת המלכות. לכן כתוב  עליו: "וְיוֹסֵף, הוּא הַשַּׁלִּיט עַל-הָאָרֶץ-הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל-עַם הָאָרֶץ. וַיָּבֹאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּשְׁתַּחֲווּ-לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה" (בראשית מ"ב, ו’). לא כתוב :"וְיוֹסֵף, הוּא הַשַּׁלִּיט עַל אֶרֶץ מִצְרַים" למרות שהיה שליט על מצרים, אלא "וְיוֹסֵף, הוּא הַשַּׁלִּיט עַל-הָאָרֶץ". ביאור: "וְיוֹסֵף (ספירת היסוד) הוּא הַשַּׁלִּיט עַל-הָאָרֶץ (ספירת המלכות הנקראת "אָרֶץ"). במילים אחרות, יוסף דבק בספירת היסוד והואיל וספירת היסוד נמצאת מעל ספירת המלכות, לכן יוסף שלט בספירת המלכות הנקראת "אָרֶץ" וזכה להיות "הַמַּשְׁבִּיר לְכָל-עַם הָאָרֶץ", שהרי השפע מכל הספירות יורד אל ספירת  המלכות דרך ספירת היסוד.  

ראיות נוספות לכך שהמילה "רָע" ענינה הוא פגימה בִּבְרִית-הַקוֹדֶש מופיעות בפסוקים: "כִּי-יִקַּח אִישׁ, אִשָּׁה וּבָא אֵלֶיהָ, וּשְׂנֵאָהּ.  וְשָׂם לָהּ עֲלִילֹת דְּבָרִים, וְהוֹצִא עָלֶיהָ שֵׁם רָע, וְאָמַר: אֶת-הָאִשָּׁה הַזֹּאת לָקַחְתִּי וָאֶקְרַב אֵלֶיהָ, וְלֹא-מָצָאתִי לָהּ בְּתוּלִים" (דברים כ"ב, י"ג-י"ד).  ועוד: "כִּי-תֵצֵא מַחֲנֶה עַל-אֹיְבֶיךָ, וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע. (ומסביר הכתוב מהו הַדָּבָר הַרָע) כִּי-יִהְיֶה בְךָ אִישׁ, אֲשֶׁר לֹא-יִהְיֶה טָהוֹר מִקְּרֵה-לָיְלָה--וְיָצָא אֶל-מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, לֹא יָבֹא אֶל-תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה" (דברים כ"ג, י’-י"א).

אי-שמירת בְּרִית-הַקוֹדֶש נקראת "רָע" שכן ספירת היסוד נקראת "טוֹב". מי ששומר על בְּרִית-הַקוֹדֶש בקדושה וטהרה נקרא "טוֹב" הואיל וזהו כינוי של ספירת היסוד, ומי שאינו שומר על ברית-הקודש נקרא "רָע" משום שפוגם בספירת היסוד. הרע אינו בריאה בפני עצמה אלא תולדה של העדר הטוב, ממש כשם שהחשך אינו בריאה בפני עצמה אלא תוצאה של העדר אור (ענין זה יוסבר בהרחבה בפרק 5). לכן מצב שבו ספירת היסוד מונעת את ירידת השפע אל ספירת המלכות נקרא "רָע", וזה קורה כאשר בני ישראל פוגמים בִּבְרִית-הַקוֹדֶש.  

מכיון ש-  "צַדִיק" וְ - "טוֹב" עניינם אחד – ספירת היסוד, כתוב: "אִמְרוּ צַדִּיק, כִּי-טוֹב" (ישעיה ג', י’).  ועל משה רבנו שהיה דבוק לספירת היסוד כתוב: "וַתֵּרֶא אֹתוֹ (בַּת- פַּרְעֹה) כִּי-טוֹב הוּא" (שמות ב', ב'). ומטעם זה כתוב: "תַּאֲוַת צַדִּיקִים אַךְ-טוֹב" (משלי י", כ"ג). וכי רק הצדיקים מתאוים לטוב ורשעים אינם מתאוים לטוב ? "צַדִּיק" הוא סוד "טוֹב" הוא סוד ספירת היסוד. ועוד כתוב: "חַטָּאִים תְּרַדֵּף רָעָה, וְאֶת-צַדִּיקִים יְשַׁלֶּם-טוֹב" (משלי י"ג, כ"א).

על יוסף כתוב: "יוֹסֵף בֶּן-שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת-אֶחָיו בַּצֹּאן, וְהוּא נַעַר אֶת-בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת-בְּנֵי זִלְפָּה, נְשֵׁי אָבִיו" (בראשית ל"ז). מה משנה לנו לנו בן כמה היה יוסף כאשר היה רועה את הצאן ? התורה רומזת לנו שיוסף דבק בספירת היסוד שכינויה הוא "טוֹב"  שעולה בגימטריא 17. זהו גם סוד הכתוב: "בִּשְׁנַת שֵׁשׁ-מֵאוֹת שָׁנָה לְחַיֵּי-נֹחַ, בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, בְּשִׁבְעָה-עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ--בַּיּוֹם הַזֶּה, נִבְקְעוּ כָּל-מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ.  וַיְהִי הַגֶּשֶׁם עַל-הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה. בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה בָּא נֹח, וְשֵׁם-וְחָם וָיֶפֶת בְּנֵי-נֹח. וְאֵשֶׁת נֹחַ, וּשְׁלֹשֶׁת נְשֵׁי-בָנָיו אִתָּם--אֶל-הַתֵּבָה" (בראשית ז', י"א-י"ג). מדוע התורה מדווחת לנו ש- "בְּשִׁבְעָה-עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ" התחיל המבול לרדת וממש באותו יום  ("בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה") נכנסו נח ומשפחתו אל התיבה. נח היה סוד ספירת היסוד, על כן התורה רומזת לנו על ענין זה שכן ספירת היסוד נקראת "טוֹב" = 17 בגימטריא. ומאותו הטעם: "וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּשִׁבְעָה-עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ עַל הָרֵי אֲרָרָט" (בראשית ח', ד'). "בְּשִׁבְעָה-עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ", הואיל ונח הוא סוד ספירת היסוד  = "טוֹב" = 17.

ספירת היסוד נקראת "טוֹב" הואיל וכאשר ישנם צדיקים בישראל הם מקרבים את ספירת היסוד (הנקראת גם "צַדִיק") אל ספירת המלכות ומטילים שלום ביניהם. לפיכך ביום השני לא כתוב "כִּי טוֹב", משום שביום השני  לבריאה כתוב: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם. וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת-הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ" (בראשית א', ו’-ז') וכל מקום שיש בו חילוק ופירוד אין טוב מצוי בו. מטעם זה כתוב: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים: לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ" (בראשית ב', י"ח). כל זמן שהיה האדם שרוי ללא אישה (לפני שהקב"ה ברא את חוה) היה הדבר לֹא-טוֹב. וכן: "וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע" (בראשית ב', ט'). ושאלו חז"ל: אם טוב, למה רע ? ואם רע, למה טוב ? והשיבו: "עֵץ הַדַּעַת" הוא סוד ספירת המלכות (בהקדמה) וכשבני ישראל שומרים בקדושה על בְּרִית-הַקוֹדֶש אז נדבקת ספירת המלכות לספירת היסוד ("טוֹב") ואילו כאשר בני ישראל לא שומרים בקדושה על בְּרִית-הַקוֹדֶש כי אז נמשך רָע (שהוא העדר הטוב) לספירת המלכות.

ספירת היסוד נקראת גם "שָלֹום" כי בהיות ישראל צדיקים אז ספירת היסוד היא מֵלִיץ טוב בין "יְהוָֹה" (ספירת התפארת) ל- "אֲדֹנָי" (ספירת המלכות) ומטילה שָלוֹם ביניהם, שהרי ספירת היסוד הינה בבחינת כלי שדרכו מורידה ספירת התפארת שפע אל ספירת המלכות. כלומר ספירת היסוד מְקַשֶרֶת בין ספירת התפארת לספירת המלכות. מטעם זה אמר דוד המלך: "יְהוָה, יְבָרֵךְ אֶת-עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם" (תהילים כ"ט, י"א) כלומר: "יְהוָה (ספירת התפארת) יְבָרֵךְ (מוריד שפע אל ספירת המלכות) אֶת-עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם (ע"י ספירת יסוד). ורמזו לנו חז"ל על ענין זה כשאמרו: "לֹא מָצָא הקב"ה כְּלִי מַחֲזִיק בְּרָכָה אֶלָא הֲשָלוֹם". פירוש: הֲשָלוֹם (ספירת היסוד) מחזיק את הַבְּרָכָה (ספירת המלכות).

המשמעות הגשמית של ענין ירידת השפע מספירת התפארת אל ספירת המלכות היא שלעם ישראל - שָׁלוֹם. לכן, הקב"ה מזהיר: "אִם-בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת-מִצְו‍ֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם......וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ............וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד. וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן-הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא-תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם" (ויקרא כ"ב, ג'-ו’). מכיון שכבר אמר "וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ", מדוע היה צריך להוסיף : "וְחֶרֶב לֹא-תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם" ? הרי אם ה’ נותן שלום בארץ, ממילא מובן שחרב לא תעבור בארץ. יתירה מזאת, מדוע בתחילה השתמש בלשון כללי: "וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ" ובסוף השתמש בלשון שייכות: "וְחֶרֶב לֹא-תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם" ? היה צריך לומר: "וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ.....וְחֶרֶב לֹא-תַעֲבֹר בָּאָרֶץ" או לחילופין: "וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בְּאַרְצְכֶם….וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם". ביאור הענין הוא כך: ה’ אומר לעם ישראל: אם תשמרו את חוקותי, אני אתן שָׁלוֹם (ספירת היסוד) בָּאָרֶץ (ספירת המלכות) ומשמעות הדבר היא שחרב לא תעבור בארצכם שלכם (ארץ ישראל). וזו כוונת חז"ל שאמרו במסכת 'פרקי אבות': "הֶוֶה דוֹרֵש בִּשְלוֹמָה שֶל מַלְכוּת......". כלומר, תדרוש (ע"י עשיית המצוות) שהשלום (ספירת היסוד) יהיה באחדות עם ספירת המלכות. ועל זה הזהיר משה רבנו את בני ישראל: "פֶּן-יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ-אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ-שֵׁבֶט, אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם מֵעִם יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, לָלֶכֶת לַעֲבֹד אֶת-אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָהֵם..........וְהָיָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת-דִּבְרֵי הָאָלָה הַזֹּאת וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה-לִּי, כִּי (=אף על פי ש-) בִּשְׁרִרוּת לִבִּי אֵלֵךְ" (דברים כ"ח, י"א-י"ב). מדוע נקט במילה  "וְהִתְבָּרֵךְ" ? היה לו לומר: "וְחָשַב בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה-לִּי". אלא, כוונתו של משה רבנו להזהיר את עם ישראל לבל יהיה סבור שילך בשרירות לבו ויעשה ההיפך מרצון ה’ וְיִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ ("בְּרָכָה" היא סוד ספירת המלכות) לֵאמֹר שָׁלוֹם (ספירת היסוד) יִהְיֶה-לִּי אף על פי שאני הולך בשרירות לבי. במילים אחרות, אזהרה לאדם לבל יחשוב שיקבל שפע מספירת המלכות הנקראת "בְּרָכָה" מתוך מחשבה שספירת היסוד הנקראת "שָלוֹם" תהיה לו (תהיה באחדות עם ספירת המלכות)  אף על פי הולך בשרירות לבו. וזאת גם כוונת הפסוק: "אֵין שָׁלוֹם, אָמַר יְהוָה לָרְשָׁעִים" (ישעיה מ"ח, כ"ב). רוצה לומר: הרשעים במעשיהם ממשיכים לפגום בספירת המלכות ולכן ספירת היסוד - הנקראת "שָלוֹם" – אינה מורידה שפע.

כאשר שלחה רבקה את יעקב בנה אל לבן אחיה הגר בפדן-ארם, הגיע יעקב לשם והשיחה שניהל עם רועי-הצאן שבסביבה היתה כך: "וַיֹּאמֶר לָהֶם יַעֲקֹב: אַחַי מֵאַיִן אַתֶּם ? וַיֹּאמְרוּ: מֵחָרָן אֲנָחְנוּ. וַיֹּאמֶר לָהֶם: הַיְדַעְתֶּם אֶת-לָבָן בֶּן-נָחוֹר ? וַיֹּאמְרוּ: יָדָעְנוּ. וַיֹּאמֶר לָהֶם: הֲשָׁלוֹם לוֹ ? וַיֹּאמְרוּ: שָׁלוֹם--וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ בָּאָה עִם-הַצֹּאן" (בראשית כ"ט, ה’-ו’). נשים לב שלשאלתו של יעקב: "הֲשָׁלוֹם לוֹ (לְלָבָן) ?" השיבו הרועים: "שָׁלוֹם" בלבד ולא אמרו    "שָׁלוֹם לוֹ" הואיל ולבן היה רשע ואין לו שלום. לעומת זאת, כאשר יוסף הפך להיות שליט על מצרים וראה את אֶחָיו שהגיעו למצרים בְּמִצְוָת יעקב אביהם על מנת לשבור אוכל (בטרם גילה להם שהוא יוסף אחיהם) כתוב: "וַיִּשְׁאַל (יוסף) לָהֶם לְשָׁלוֹם, וַיֹּאמֶר: הֲשָׁלוֹם אֲבִיכֶם הַזָּקֵן אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם--הַעוֹדֶנּוּ חָי ? וַיֹּאמְרוּ: שָׁלוֹם לְעַבְדְּךָ לְאָבִינוּ (יעקב)--עוֹדֶנּוּ חָי, וַיִּקְּדוּ וַיִשְתַּחֲוּ". אַחֵי-יוסף השיבו לשאלתו: "שָׁלוֹם לְעַבְדְּךָ לְאָבִינוּ" שכן יעקב אבינו צדיק וראוי לשלום. אולם אם נדקדק בשאלתו של יוסף נראה שלא שאל על שְלוֹם יעקב, שהרי שאל: "הֲשָׁלוֹם אֲבִיכֶם הַזָּקֵן אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם--הַעוֹדֶנּוּ חָי ?".  אם כוונת יוסף היתה לשאול לשלום יעקב, היה צריך לשאול: "הֲשָׁלוֹם לְאֲבִיכֶם הַזָּקֵן אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם ?" ולא: "הֲשָׁלוֹם אֲבִיכֶם הַזָּקֵן אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם" (הרי כאשר שאל יעקב את רועי הצאן על לבן, אמר להם: הֲשָׁלוֹם לוֹ ?, ולא אמר להם: הֲשָׁלוֹם לָבָן ?). ויותר תמוה, אם כוונתו לשאול לִשְלוֹם יעקב, מדוע כפל את שאלתו ?, הרי אם: "שָׁלוֹם לְאֲבִיכֶם הַזָּקֵן" אז בודאי ש- "עוֹדֶנּוּ חָי". על מנת להבין את שאלת יוסף, נזכיר שספירת היסוד הינה למעשה כלי של ספירת התפארת שבאמצעותו ספירת התפארת מורידה שפע אל ספירת המלכות. בפרק 5 נראה שיעקב אבינו הוא סוד ספירת התפארת. יוצא מכאן שיוסף (ספירת היסוד) הינו ממש הכלי של יעקב (ספירת התפארת) להוריד שפע אל העולם (נרחיב בענין זה בפרק 16). לכן, יוסף השואל את אֶחַיו (שבאותו מעמד עדין לא יודעים ששליט מצרים המדבר אליהם, הינו יוסף אחיהם): "הֲשָׁלוֹם אֲבִיכֶם הַזָּקֵן אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם--הַעוֹדֶנּוּ חָי ?", שואל למעשה שאלה אחת: האם "הֲשָׁלוֹם" (ספירת  היסוד) של יעקב  אביכם (ספירת התפארת) עוֹדֶנּוּ חָי ? במילים אחרות, יוסף שיודע שהוא סוד ספירת היסוד הנקראת "שָׁלוֹם" רומז לְאֶחַיו: האם יוסף אחיכם (ספירת היסוד- "הֲשָׁלוֹם") שמכרתם אותו, הַעוֹדֶנּוּ חָי ? ואין כפילות בשאלה ששאל יוסף את אֶחַיו. אֶחַיו של יוסף חשבו שיוסף שואל על שלומו של יעקב ולכן ענו: "שָׁלוֹם לְעַבְדְּךָ לְאָבִינוּ".

כמו כן, הקטע למן הרגע שבו יוסף נשלח במצוות יעקב אביו לראות את שְלוֹם אֶחַיו ועד לרגע שהושלך לבור ע"י אֶחַיו, מתואר כך: "וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל-יוֹסֵף: הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם--לְכָה, וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם. וַיֹּאמֶר לוֹ: הִנֵּנִי. וַיֹּאמֶר לוֹ: לֶךְ-נָא רְאֵה אֶת-שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת-שְׁלוֹם הַצֹּאן וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר. וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן וַיָּבֹא שְׁכֶמָה...... וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף אַחַר אֶחָיו וַיִּמְצָאֵם בְּדֹתָן.  וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵרָחֹק, וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם, וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ.  וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו: הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא. וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת וְאָמַרְנוּ, חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ. וְנִרְאֶה מַה-יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו. וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן, וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם, וַיֹּאמֶר: לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן: אַל-תִּשְׁפְּכוּ-דָם--הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל-הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר וְיָד אַל-תִּשְׁלְחוּ-בוֹ, לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם- לַהֲשִׁיבוֹ אֶל-אָבִיו.  וַיְהִי כַּאֲשֶׁר-בָּא יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת-יוֹסֵף אֶת-כֻּתָּנְתּוֹ-אֶת-כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו. וַיִּקָּחֻהוּ--וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה, וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם" (בראשית ל"ז, י"ד-כ"ד).

1.   מדוע שולח יעקב דווקא את יוסף בנו לראות את שְלוֹם אֶחַיו ולא את בנימין ? הרי בנימין היה אחיו של יוסף מאותה אֵם (רָחֵל) ולא היה עם שאר האחים הרועים את הצאן.

2.   מדוע כתבה התורה: "וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה, וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם" ? הרי התורה כבר העידה על ראובן שכוונתו בהעלאת רעיון השלכת יוסף אל הבור היתה: "לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם- לַהֲשִׁיבוֹ אֶל-אָבִיו". ואם הבור היה מלא מים יכול היה יוסף לטבוע. 

תשובה לשאלה 1: יוסף, כאמור, הינו סוד ספירת היסוד הנקראת "שָלוֹם" ולכן אך טבעי הדבר שיעקב שידע שיוסף בנו הינו סוד ספירת היסוד ישלח דווקא את יוסף לראות את שְלוֹם אֶחַיו. עפ"י הסוד: יעקב (ספירת התפארת) שולח את יוסף (ספירת היסוד) לראות את שְלוֹם אֶחַיו (ספירת המלכות). שהרי ספירת היסוד כאמור הינה הכלי של ספירת התפארת להוריד שפע אל ספירת היסוד. 

תשובה לשאלה 2: "מַים" הם סוד השפע היורד מ- 3 הספירות העליונות (כתר, חוכמה  ובינה), בסוד הפסוק שהבאנו בפרק 1: "כָּל-הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל-הַיָּם" (קֹהלת א', ז'). וכי איננו יודעים שהנחלים עושים דרכם אל הים ? קוהלת רמז לנו כל השפע הרוחני המגיע מ- 3 הספירות העליונות ("נְּחָלִים") הולך אל הַיָּם (ספירת המלכות). כמו כן, ספירת המלכות נקראת גם "בְּאֵר" אולם כאשר עם ישראל חוטא, ספירת המלכות נקראת "בֹּור" הואיל והיא ריקה מן השפע היורד ומשתלשל מן הספירות העליונות. לכן כתוב: "כִּי-שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי:  אֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים, לַחְצֹב לָהֶם בֹּרוֹת--בֹּרֹת נִשְׁבָּרִים, אֲשֶׁר לֹא-יָכִלוּ הַמָּיִם" (ירמיה ב', י"ג). כלומר, עם ישראל בחטאו, עזב למעשה מְקוֹר מַיִם חַיִּים (ספירת המלכות כאשר מקבלת שפע) ובכך כביכול חצבו להם בֹּרוֹת-בֹּרֹת (כינוי של ספירת המלכות בהיותה ריקנית משפע) נִשְׁבָּרִים, אֲשֶׁר לֹא-יָכִלוּ הַמָּיִם (כלומר ספירת המלכות אינה מכילה את  הַ- "מָּיִם" – את השפע). אם כן, אַחֵי יוסף שהשליכו את יוסף, למעשה השליכו את ספירת היסוד שהיא הספירה שדרכה יורד השפע אל ספירת המלכות, ולכן "וְהַבּוֹר (ספירת המלכות) רֵק אֵין בּוֹ מָיִם". רוצה לומר, ספירת המלכות ריקה משפע.   

הואיל וספירת היסוד נקראת "שָׁלוֹם", כתוב: "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל-אַהֲרֹן וְאֶל-בָּנָיו לֵאמֹר: כֹּה תְבָרְכוּ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,  אָמוֹר לָהֶם: יְבָרֶכְךָ יְהוָה וְיִשְׁמְרֶךָ. יָאֵר יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ, וִיחֻנֶּךָּ. יִשָּׂא יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.  וְשָׂמוּ אֶת-שְׁמִי עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרְכֵם" (במדבר ו’, כ"ב–כ"ו).  הקב"ה מצוה את הכהנים  לברך את בני ישראל וְהַבְּרָכָה היא שה’ ישים להם שָלוֹם. הֲבְּרָכָה (ספירת המלכות) תלויה בַּשָלוֹם (ספירת היסוד). אם אין אחדות בין ספירת היסוד ובין ספירת המלכות, ספירת המלכות איננה מקבלת שפע ולכן, אין הברכה מְצוּיָה.  

דוד המלך אמר: "שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם, יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ. יְהִי-שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ, שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ. לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה-נָּא שָׁלוֹם בָּךְ" (תהילים קכ"ב  ו’-ח'). "יְרוּשָׁלִַם" היא סוד ספירת המלכות. לכן, "שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם"- רוצה לומר, בקשו את ספירת היסוד ("שָלוֹֹם") לספירת המלכות (הנקראת "יְרוּשָׁלִַם"). במילים אחרות, בקשו שספירת היסוד וספירת  המלכות  תהיינה  באחדות.  לכן ממשיך: "לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה-נָּא שָׁלוֹם בָּךְ". לא אמר: "אֲדַבְּרָה-נָּא שָׁלוֹם לָּךְ", אלא: "אֲדַבְּרָה-נָּא שָׁלוֹם בָּךְ". כלומר, שֶהָשָׁלוֹם (היסוד) יהיה בָּךְ (בתוך ירושלים שהיא סוד ספירת המלכות). מאותה סיבה ממש אמר דוד המלך גם:  "סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה-טוֹב. בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ" (תהילים ל"ד,ט"ו). כלל בפסוק אחד שני כינויים של ספירת היסוד – "טוֹב" וְ- "שָׁלוֹם". סוד בקשת השלום והרדיפה אחריו כוונתו היא הרדיפה אחר ספירת היסוד שתוריד שפע מספירת התפארת, אל ספירת המלכות. וכן כתוב: "חֶסֶד-וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ, צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ" (תהילים פ"ה, י"א). צֶדֶק (ספירת המלכות) וְשָׁלוֹם (ספירת היסוד) נָשָׁקוּ (לשון קרבה, מַשִׁיק). 

ביום השבת מברכים האחד את השני בברכת "שַבָּת שָלוֹם". לעומת זאת, בחגים לא אומרים "חַג שָלוֹם". הסיבה לכך נעוצה בעובדה ש- "שַבָּת" היא סוד ספירת המלכות  וְ-  "שָלוֹם" הוא סוד ספירת היסוד. לכן, ראוי לברך ביום השבת ברכה לאחדות בין ספירת המלכות וספירת היסוד.

פנחס- נכדו של אהרון הכהן- הרג את נשיא שבט שמעון בשעה שעשה מעשה זנות (בא על מִדְיָנִית לעיני השבט שלו). כלומר, קינא לִבְרִית-הַקוֹדֶש ולכן זכה לדבוק בספירת היסוד ולקרב בינה ובין ספירת המלכות. וזה סוד מה שאמר ה' למשה: פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת-חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת-קִנְאָתִי בְּתוֹכָם, וְלֹא-כִלִּיתִי אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי. לָכֵן, אֱמֹר: הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת-בְּרִיתִי שָׁלוֹם. וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם--תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו, וַיְכַפֵּר עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר כה’, י’-י"ב). כלומר: "הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת-בְּרִיתִי (ספירת המלכות) שָׁלוֹם (משום שהוא סוד ספירת היסוד ודרכו עובר השפע אל ספירת המלכות)". ועוד נרחיב בענין פנחס בפרק 16.

וראה איך רמזו מחברי התפילה, את ענין חבור ספירת היסוד עם המלכות: בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַמְבָרֵךְ (מלכות) אֶת עַמוֹ יִשְׂרָאֵל בָּשָׁלֹום (יסוד).  כמו כן, סופי תיבות של: הַמְבָרֵךְ אֶת עַמוֹ יִשְׂרָאֵל בָּשָׁלֹום – הם אותיות מלכות (ספירת המלכות).

ספירת היסוד נקראת גם "שֵׂכֶל"  וְ - "שֵׂכֶל טֹוב"  לפי שע"י שמירת מידה זו יַשְׂכִּיל אדם להיכנס לספירות עליונות. וכן כתוב: "מַשְׂכִּיל עַל-דָּבָר, יִמְצָא-טוֹב" (משלי ט"ז, כ') שהרי "מַשְׂכִּיל" (לשון שֵכֶל) ו-"טוֹב" עניינם אחד – ספירת היסוד. ומאותו טעם: "שֵׂכֶל-טוֹב יִתֶּן-חֵן, וְדֶרֶךְ בֹּגְדִים אֵיתָן" (משלי י"ג, ט"ו). וכן כתוב: "לוּ חָכְמוּ, יַשְׂכִּילוּ זֹאת, יָבִינוּ לְאַחֲרִיתָם" (דברים ל"ב, כ"ט). כלומר, לו עם ישראל היה חכם, היה מַשְׂכִּיל (מושך שפע מספירת היסוד הנקראת "שֵכֶל") את זֹאת (אל ספירת המלכות הנקראת "זֹאת"). ומשה רבנו אמר: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם--לְמַעַן תַּשְׂכִּילוּ אֵת כָּל-אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן" (דברים כ"ט,ח'). היה לו למשה רבנו לומר: לְמַעַן תַּשְׂכִּילוּ, בְּכָל אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן" ולא:  "לְמַעַן תַּשְׂכִּילוּ אֵת כָּל-אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן". אלא כוונתו של משה רבנו: תשמרו את דברי הברית הזאת למען תַּשְׂכִּילוּ (הורדת שפע מספירת היסוד) אֵת כָּל (את ספירת המלכות הנקראת "כָּל") אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן  (ע"י  מעשיכם). 

 

דוד המלך דבק בספירת המלכות, והואיל וספירת המלכות היא סוד היום השביעי -יוֹם הַשַבָּת, לכן היה דוד הבן השביעי של יִשַי אביו כפי שמעיד הכתוב: "וְעוֹבֵד הוֹלִיד אֶת-יִשָׁי. וְִישַׁי הוֹלִיד אֶת-בְּכֹרוֹ, אֶת-אֱלִיאָב, וַאֲבִינָדָב הַשֵּׁנִי, וְשִׁמְעָא הַשְּׁלִשִׁי. נְתַנְאֵל, הָרְבִיעִי, רַדַּי הַחֲמִישִׁי.  אֹצֶם הַשִּׁשִּׁי, דָּוִיד הַשְּׁבִעִי" (דברי הימים א', פרק ב', י"ב-ט"ו). הואיל ודוד המלך הוא ממש סוד ספירת המלכות שכינויה הוא "אֲדֹנָי", לכן אמר הוא: "אֲדֹנָי, נֶגְדְּךָ כָל-תַּאֲוָתִי" (תהילים ל"ח, י’). דוד המלך הקדיש את חייו לאחד בין ספירת המלכות ובין ספירת התפארת. וזה סוד מה שאמר דוד: "אִם-אָבֹא בְּאֹהֶל בֵּיתִי, אִם-אֶעֱלֶה עַל-עֶרֶשׂ יְצוּעָי. אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי, לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה, עַד-אֶמְצָא מָקוֹם לַיהוָה" (תהילים קל"ב, ג'-ה’). וכי קשה היה למצוא מקום לבנות בית מקדש שהוא בבחינת מקום לה’ ? ביאור: "מָקוֹם" הוא כינוי של ספירת המלכות. ואז פירוש: "עַד-אֶמְצָא מָקוֹם לַיהוָה" הוא לדאוג שספירת המלכות הנקראת "מָקוֹם", תהיה המקום בו שוכנת ספירת התפארת הנקראת "יְהֹוָה". והואיל והחיבור בין ספירת התפארת ובין ספירת המלכות נעשה בפועל ע"י ספירת היסוד  (שהיא הכלי של ספירת התפארת להעביר שפע אל ספירת המלכות), לכן כתוב: "וַיְהִי דָוִד לְכָל-דְּרָכָו מַשְׂכִּיל, וַיהוָה עִמּו" (שמואל א' י"ח, יד'). דוד המלך, לכל דרכיו היה מַשְׂכִּיל (כל מעשיו היו מכוונים להוריד שפע מספירת היסוד הנקראת "שֵכֶל") אל ספירת המלכות ולכן היה יְהֹוָה (ספירת התפארת) עמו (עם דוד שהוא סוד ספירת המלכות).  

על כן, מספר מזמורים בתהילים מתחילים במילים: "מַשְׂכִּיל לְדָוִד". ואלו הפסוקים:

-  "לַמְנַצֵּחַ, מַשְׂכִּיל  לְדָוִד"  (תהילים נ"ב,א').
-  "לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת, מַשְׂכִּיל לְדָוִד" (תהילים נ"ד,א').
-  "מַשְׂכִּיל לְדָוִד, בִּהְיוֹתוֹ בַמְּעָרָה תְפִלָּה" (תהילים קמ"ב,א').

ביאור: מַשְׂכִּיל (ספירת היסוד) לְדָוִד (ספירת המלכות). כלומר: הורדת שפע מספירת התפארת ע"י ספירת היסוד (הנקראת "שֵׂכֶל") אל ספירת המלכות (סוד דוד המלך).

כפי שנראה  נראה בהמשך, שהמילה "תָּמִים" רומזת לאיחוד 2 הספירות – תפארת ומלכות (זָכָר וּנְקֵבָה). לכן אמר דוד המלך: "לְדָוִד מִזְמוֹר: חֶסֶד-וּמִשְׁפָּט אָשִׁירָה, לְךָ יְהוָה אֲזַמֵּרָה אַשְׂכִּילָה  בְּדֶרֶךְ תָּמִים--מָתַי תָּבוֹא אֵלָי" (תהילים ק"א, ב'). ביאור: דוד המלך היה מַשְׂכִּיל (מעביר  שפע אל ספירת המלכות) ע"י שהיה דואג לאיחוד 2 ספירת התפארת עם ספירת המלכות ("תָּמִים"). לכן שאל את יְהוָה (ספירת התפארת): "מָתַי תָּבוֹא אֵלָי ?" (מתי תוריד ספירת התפארת שפע אל ספירת המלכות).

ספירת היסוד נקראת גם "זִכָּרֹון". ומכיוון שנח שמר על בְּרִית-הַקוֹדֶש, זכה כאמור, לדבוק בספירת היסוד, לכן כתוב:  "וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת-נֹחַ וְאֵת כָּל-הַחַיָּה וְאֶת-כָּל-הַבְּהֵמָה, אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה. וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ עַל-הָאָרֶץ, וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם" (בראשית ח', א'). רוצה לומר:   "נֹח" וְ- "זִכָּרֹון" רומזים לאותו ענין ממש-  ספירת היסוד.

וכן רחל שילדה את יוסף – שהינו כאמור, סוד ספירת היסוד, כתוב עליה: "וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת-רַחְמָהּ. וַתַּהַר, וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר: אָסַף אֱלֹהִים אֶת-חֶרְפָּתִי.  וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ יוֹסֵף, לֵאמֹר:  יֹסֵף יְהוָה לִי בֵּן אַחֵר" (בראשית ל', כ"ב-כ"ד).  רוצה לומר: "יוֹסֵף"  וְ- "זִכָּרֹון" רומזים לאותו ענין -  ספירת היסוד.

ספירת היסוד היא הכלי שדרכו ספירת התפארת מורידה שפע אל ספירת המלכות, לכן כתוב: "זֵכֶר צַדִּיק, לִבְרָכָה" (משלי י’, ז'). "זֵכֶר"  וְ - "צַדִּיק" הם כינויים של ספירת היסוד  וְאִילוּ  "בְּרָכָה" הוא כינוי של ספירת המלכות. וכוונת הפסוק היא כך: זֵכֶר צַדִּיק (שפע שמועבר דרך ספירת היסוד), לִבְרָכָה (הולך אל ספירת המלכות). וכן כתוב: "כִּי-לְעוֹלָם לֹא-יִמּוֹט, לְזֵכֶר עוֹלָם יִהְיֶה  צַדִּיק" (תהילים קי"ב, ו’). הצדיק יהיה לזכר עולם הואיל  וְ- "זֵכֶר"  וְ - "צַדִּיק" הם כינויים של ספירת היסוד.  ועוד אמר דוד: "אִם-אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי, תִּדְבַּק-לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם-לֹא אֶזְכְּרֵכִי" (תהילים קל"ז, ה’-ו’).  "יְרוּשָׁלִָים" היא סוד ספירת המלכות. כוונתו של דוד המלך היא לזכור (להוריד שפע מספירת היסוד הנקראת "זִכָּרוֹן") את "יְרוּשָׁלִָם" (אל ספירת המלכות). משום כך כתוב: "יְהֹוָה  זְכָרָנוּ, יְבָרֵךְ, יְבָרֵךְ אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל" (תהילים קט"ו,י"ב). ביאור: הַזְכִירָה ענינו ירידת השפע שמקבלת ספירת היסוד, אל ספירת המלכות. "יְהֹוָה (ספירת התפארת) זְכָרָנוּ (השפע שמקבלת ספירת היסוד יורד אל ספירת המלכות) יְבָרֵךְ (ספירת המלכות המלאה משפע זה היא  סוד הברכה), יְבָרֵךְ אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל". מטעם זה, אמר דוד המלך: "מִזְמוֹר לְדָוִד לְהַזְכִּיר" (תהילים ל"ח, א') ספירת היסוד נקראת "זִכָּרוֹן" ודוד הינו סוד ספירת המלכות.

וזה סוד הפסוק: "זָכוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת, לְקַדְּשׁוֹ" (שמות כ', ז'). "זָכֹור" הוא סוד ספירת היסוד וְאילו "יוֹם הַשַבָּת" הוא סוד ספירת המלכות. על ידי זְכִירָת יום-השבת, מאחדים ומקרבים בין שתי ספירות אלו (יסוד ומלכות).

מכיון שספירת המלכות נקראת "בְּרִית", אמר הקב"ה לנח: "וְזָכַרְתִּי אֶת-בְּרִיתִי אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל-בָּשָׂר וְלֹא-יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל, לְשַׁחֵת כָּל-בָּשָׂר" (בראשית ט', ט"ו). מאחר שהקב"ה זוֹכֵר את הַבְּרִית (אחדות יסוד ומלכות) לכן לֹא יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל, לְשַׁחֵת כָּל-בָּשָׂר. לכן גם כתוב: "וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת-נַאֲקָתָם, וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת-בְּרִיתוֹ, אֶת-אַבְרָהָם אֶת-יִצְחָק וְאֶת-יַעֲקֹב" (שמות ב, כ"ד). הקב"ה זוֹכֵר את הַבְּרִית ולכן זכו בני ישראל ליציאת מצרים, כפי שמוכיח גם הפסוק הבא: "וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת-נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִדִים אֹתָם, וָאֶזְכֹּר אֶת-בְּרִיתִי" (שמות ו’, ה’). וזה סוד הפסוק: "וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי-אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם, לִהְיוֹת לָהֶם לֵאלֹהִים--אֲנִי יְהוָה" (ויקרא כ"ו, מ"ה). וזה סוד מה שהתפלל ירמיה הנביא: "זְכֹר, אַל-תָּפֵר בְּרִיתְךָ אִתָּנוּ" (ירמיה י"ד, כ"א). זְכִירָת הַבְּרִית – רומז לאיחוד הספירות יסוד ומלכות.

וזה סוד הברכה שמברכים בראש השנה: "בָּרוּך אַתָּה יְהוָֹה זוֹכֵר הַבְּרִית" - אחדות ספירת היסוד ("זוֹכֵר") וספירת המלכות ("בְּרִית"). וכן בתפילת ראש השנה כאשר מתפללים: "זוֹכְרֵנוּ לְחַיִים אֵל מֶלֶך חָפֵץ בַּחַיִים", מבקשים שספירת היסוד ("זוֹכְרֵנוּ") תוריד שפע אל ספירת המלכות. שפע זה הוא הוא החיים (לכן אומרים "זוֹכְרֵנוּ לְחַיִים"), כפי שביארנו את הפסוק: "וּצְדָקָה, תַּצִּיל מִמָּוֶת" (משלי י"א, ד').

חודש תִּשְרֵי הינו החודש השביעי הוא סוד ספירת המלכות. ולראיה, כאשר הוציא הקב"ה את בני ישראל ממצרים, אמר למשה רבנו: "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה (ניסן) לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים. רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה" (שמות י"ב, ב'). נִיסָן- החודש הראשון, תִּשְרֵי -החודש השביעי. כמו כן, כתוב: "וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ. בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים, תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל-אַרְצְכֶם" (ויקרא כ"ה, ט'). והרי יום  הכיפורים הינו  בחודש  תשרי. וזה סוד מה שאמר הקב"ה למשה: "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן--זִכְרוֹן תְּרוּעָה, מִקְרָא-קֹדֶש" (שמות כ"ג, כ"ג-כ"ה).ביאור: זִכְרוֹן (ספירת היסוד) תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי (חודש תשרי -ספירת המלכות). איחוד הספירות יסוד ומלכות.

בספר בראשית יוסף מושלך לכלא ושם, לאחר זמן, פתר לשר האופים ושר המשקים – שהושלכו לכלא גם הם - את פתרון חלומותיהם (שר האופים לתליה ושר המשקים חזר לתפקידו). וכך אמר יוסף לשר המשקים לאחר שפתר לו את חלומו: "כִּי אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ וְעָשִׂיתָ-נָּא עִמָּדִי חָסֶד וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל-פַּרְעֹה וְהוֹצֵאתַנִי מִן-הַבַּיִת (הכלא) הַזֶּה. כִּי-גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי, מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים וְגַם-פֹּה לֹא-עָשִׂיתִי מְאוּמָה כִּי-שָׂמוּ אֹתִי בַּבּוֹר" (בראשית מ', י"ד-ט"ו). והנה בהמשך כתוב: "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, יוֹם הֻלֶּדֶת אֶת-פַּרְעֹה, וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה לְכָל-עֲבָדָיו. וַיִּשָּׂא אֶת-רֹאשׁ שַׂר הַמַּשְׁקִים וְאֶת-רֹאשׁ שַׂר הָאֹפִים--בְּתוֹךְ עֲבָדָיו. וַיָּשֶׁב אֶת-שַׂר הַמַּשְׁקִים עַל-מַשְׁקֵהוּ, וַיִּתֵּן הַכּוֹס עַל-כַּף פַּרְעֹה.  וְאֵת שַׂר הָאֹפִים תָּלָה,  כַּאֲשֶׁר פָּתַר לָהֶם יוֹסֵף. וְלֹא-זָכַר שַׂר-הַמַּשְׁקִים אֶת-יוֹסֵף, וַיִּשְׁכָּחֵהוּ" (בראשית מ, כ'-כ"ג). ומיד פסוק אחרי כן כתוב: "וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל-הַיְאֹר, וְהִנֵּה מִן-הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת יְפוֹת מַרְאֶה וּבְרִיאֹת בָּשָׂר וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ" (בראשית מ"א, א'-ב'). זהו חלום פרעה שבגינו שוחרר יוסף מן הכלא.  2  שאלות עולות מקטע זה:

1.   מכיון שכתוב: "וְלֹא-זָכַר שַׂר-הַמַּשְׁקִים אֶת-יוֹסֵף" מדוע היה צריך להוסיף: "וַיִּשְׁכָּחֵהוּ" ? הרי אם לא זכר, ברור ששכח.

2.   כתוב: "וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל-הַיְאֹר". מדוע היתה צריכה התורה לומר לנו ששנתים לאחר שביקש יוסף משר המשקים להזכירו לפני פרעה, חלם פרעה את החלום שהוביל לשחרורו של יוסף מן הכלא ?

חז"ל אמרו שיוסף נענש על שתלה בטחונו בשר המשקים ואמר לו: "כִּי אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ וְעָשִׂיתָ-נָּא עִמָּדִי חָסֶד וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל-פַּרְעֹה וְהוֹצֵאתַנִי מִן-הַבַּיִת (הכלא) הַזֶּה". יוסף אמר לו פעמיים: זְכַרְתַּנִי ..... וְהִזְכַּרְתַּנִי, לכן נענש לשבת  שנתיים נוספות בבית הכלא  - שנה עבור "זְכַרְתַּנִי" ושנה נוספת עבור "וְהִזְכַּרְתַּנִי". אולם, תמוה הדבר. וכי מה חטא יש בזה שיוסף בקש משר המשקים להזכירו בפני פרעה ? האם לא טבעי שיוסף הכלוא בכלא ינסה להשתחרר ? אולם, דע שחז"ל רמזו לנו שיוסף הוא סוד ספירת היסוד שנקראת "זִכָּרֹון" ועצם בקשתו: "זְכַרְתַּנִי .....וְהִזְכַּרְתַּנִי" שבקש משר-המשקים,  פגם יוסף בספירה שלו  עצמו – ספירת היסוד-  ולכן נענש.   

כמו כן, נקראת ספירת היסוד "אֵל-חַי". לכן בתפילה על ירידת גשמים אומרים: "אֵל-חַי יִפְתַּח אוֹצְרוֹת שָמָים, יַשֵב רוּחוֹ יִזְּלוּ מָים. ביאור: בהמשך,  נראה שהכינוי  "שָמַיִם"  הינו כינוי ל- 6  ספירות  הַזָכָר - גג"ת, נה"י. ספירת היסוד הנקראת "אֵל-חַי" הינה הספירה הראשונה (מלמטה למעלה) מבין 6 הספירות הללו. לכן "אֵל-חַי יִפְתַּח אוֹצְרוֹת שָמָים" על שום שספירת היסוד פותחת לספירת המלכות את  אוצרות הַשָמָים (השפע  המתקבל  מ –6  ספירות הַזָכָר הנקראות  גם "שָמַיִם").

לענין זה רמז יהושע באומרו: "בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי אֵל חַי  בְּקִרְבְּכֶם" (יהושע ג', י’). כלומר, ע"י "זֹאת" (ספירת המלכות) תֵּדְעוּן כִּי אֵל חַי (ספירת היסוד)  בְּקִרְבְּכֶם. שהרי אם ספירת היסוד ("אֵל-חַי") מורידה השפע אל ספירת המלכות ("זֹאת") ניתן לראות זאת באופן מוחשי ע"י ריבוי הטוב בעולם. וכבר אמרנו שדוד המלך השתוקק להורדת השפע דרך ספירת היסוד (מספירת התפארת אל ספירת המלכות) לכן אמר: "צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים-  לְאֵל חָי" (תהלים מ"ב, ג') וכן אמר גם: "נִכְסְפָה וְגַם-כָּלְתָה, נַפְשִׁי-לְחַצְרוֹת יְהוָה. לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ, אֶל אֵל-חָי" (תהילים פ"ד, ג').

עתה נבין מדוע בברית-מילה מברכים: "בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָֹה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶך הָעוֹלָם אֲשֶר קִדַש יָדִיד מִבֶּטֶן, וְחוֹק בִּשְאֵרוֹ שָם, וְצֶאֱצָאָיו חָתַם בְּאוֹת בְּרִית קֹדֶש. עַל כֵּן בִּשְכַר זֹאת, אֵל-חַי חֶלְקֵנוּ צוּרֵנוּ צִוָה לְהַצִיל יְדִידוּת שְאֵרֵנוּ מִשַחַת, לְמַעַן בְּרִיתֹו אֲשֶר שָם בִּבְישָרֵנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָֹה כּוֹרֵת הַבְּרִית" שהרי איבר בְּרִית-הַקוֹדֶש הינו כנגד ספירת היסוד וְ - "אֵל-חַי" הינו כינוי  לספירת היסוד.  "בְּרִית" (בְּרִית-הַמִילָה) הינה כנגד ספירת המלכות, לכן הברכה אומרת: "עַל כֵּן בִּשְכַר זֹאת (ספירת המלכות), אֵל-חַי (ספירת  היסוד)...". רוצה לומר:    על  כן בשכר השתדלותינו בענין בְּרִית-הַמִילָה (שהינה כנגד ספירת המלכות) אֵל-חַי (ספירת היסוד) חֶלְקֵנוּ. במילים אחרות: ע"י בְּרִית-הַמִילָה מתקנים את הפגם בספירת המלכות שפגם האדם הראשון ובכך,  כאמור, גורמים לאיחוד בין ספירת היסוד ובין ספירת המלכות. 

הואיל וע"י ברית המילה מאחדים בין ספירת המלכות (נְקֵבָה) עם ספירת היסוד (הַזָכָר) לכן שם "יְהוָֹה" נמצא בשלמות. על כן אמר משה רבנו: "מִי יַעֲלֶה-לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה" (דברים ל', י"ב). ראשי תיבות של:  "מִי יַעֲלֶה-לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה" היא: "מִילָה" ואילו סופי התיבות של:                   "מִי יַעֲלֶה-לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה" הוא שם "יְהוָֹה".

ספירת היסוד נקראת גם "גוֹאֵל". בהתחבר ספירת היסוד עם ספירת המלכות מתמלאת ספירת המלכות שפע ונקראת "הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל". לכן יעקב אמר: "הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל-רָע, יְבָרֵךְ אֶת-הַנְּעָרִים, וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק" (בראשית מ"ח, ט"ז). רוצה לומר, "הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל"  וְ - "יְבָרֵךְ" ("בְּרָכָה") הינם כינויים של ספירת המלכות. משום כך אמרו חז"ל: "לְעוֹלָם יִסְמוֹך (מלשון סמיכות וקירבה) אָדָם גְּאוּלָה לִתְפִלָה". ביאור: הברכה שלפני תפילת שמנה-עשרה היא: "בָּרוּך אַתָּה יְהוָֹה גוֹאֵל יִשְרָאֵל" ומיד תפילת שמונה-עשרה המתחילה כך: "אֲדֹנָי (ספירת המלכות) שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ.........". כלומר סמיכת "גוֹאֵל" (ספירת היסוד) לשם "אֲדֹנָי" (מלכות) הינה  חיבור בין ספירת היסוד למלכות. לכן גם כתוב: "וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל, וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע בְּיַעֲקֹב--נְאֻם, יְהוָה" (ישעיה נ"ט, כ'). רוצה לומר: וּבָא לְצִיּוֹן (ספירת המלכות) גּוֹאֵל (ספירת היסוד).

כזכור, ספירת המלכות נקראת "זֹאת" (לשון נְקֵבָה), הואיל ומקבלת שפע מן הספירות שמעליה, ואילו ספירת היסוד נקראת "זֶה" (לשון זָכָר) על היותה משפיעה (בבחינת כלי של ספירת התפארת להעברת השפע אל ספירת המלכות.  כמו כן כתבנו ש – 6 ספירות הַזָכָר (גג"ת, נה"י) נקראות "שָמַים".  על כן אמר יעקב אבינו: "אֵין זֶה, כִּי אִם-בֵּית אֱלֹהִים, וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם" (בראשית כ"ח, י"ז). ביאור: ספירת היסוד הינה הספירה הראשונה (מלמטה למעלה) מבין 6 ספירות הזכר. לכן אומר יעקב: ספירת היסוד ("זֶה") הינה בבחינת שער / כניסה לספירות הַזָכָר (שַׁעַר הַשָּׁמָיִם). ועל ענין זה רמז דוד המלך כאשר אמר: "זֶה-הַשַּׁעַר לַיהוָה, צַדִּיקִים יָבֹאוּ בוֹ" (תהילים קי"ח, כ'). ביאור: ספירת היסוד ("זֶה") הינה בבחינת שער לספירת התפארת – ספירת הזכר ("יְהוָֹה"). ודאי "צַדִּיקִים יָבֹאוּ בוֹ" שהרי ספירת היסוד נקראת "צַדִיק".